סוניה הרטמן - תחנות חיי
כאשר חזרנו לשער הגולן עם הלוחמים חברי הקיבוץ, הגענו הבנים מהגרעין ורק שלוש בנות: יולה, רותקה ואני. שאר הבנות חששו לחזור. החזירו רק את הפייטריות. כשבועיים לא היינו שם. אי אפשר לשכוח את מראות החורבן וההרס המזעזע שמצאנו בבואנו; מי שלא ראה לא ידע לשער מה זה הרס של מקום. האוויר כולו התמלא נוצות וניירות שרופים, שהתעופפו בכל שטח הקיבוץ. המייסדים שבאו מצ׳כיה הביאו איתם שמיכות עם מילוי של נוצות, ועם פוך אווזים בכריות. הפולשים קרעו הכול, פיזרו את הנוצות ולקחו איתם את הבדים. לקיבוץ פלשו, בעקבות הסורים, מאות כפריים ירדנים. הם שרפו כל פיסת נייר שמצאו, ואת כל הספרים בספריה. כך שהתעופפו באוויר עננים של ניירות שרופים שחורים ונוצות לבנות. לתוך הענן הזה הגענו, ובמשך שבועות האוויר עדיין נראה מלא בכל השחור והלבן הזה. הפולשים שלפו ולקחו איתם כל חתיכת עץ. עקרו את כל המשקופים מהדלתות והחלונות, והורידו את כל הרעפים והתמיכות מהגגות; מהבתים נותרו רק קירות חשופים, ללא גג, וכל הפתחים פעורים, ללא דלתות וחלונות. קשה היה לראות, וקשה לתאר את המראה; מצב שנמשך שבועות עד שיצאתי משם בסתיו. כנראה לא היתה אז בקיבוץ מצלמה כדי לתעד זאת; זו פיסת היסטוריה שחשוב להנציח. את תולדות האירועים בשני הקיבוצים, מסדה ושער הגולן במלחמה, כתב בספר חבר קיבוץ דגניה ב' אסף אגין, אחיו של מולה אגין ז"ל משובל. רבים התביישו לדבר על העזיבה. הוא ראיין גם אותי. בעזיבה, כמו בפעמים קודמות בחיי, השארתי את כל התיעוד האישי מאחוריי. כי צריך להילחם ולבנות מדינה. רק על העתיד חשבנו. על פי שירת האינטרנציונל: "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", זו משמעות האמירה: נחריבה עד היסוד.
91
Made with FlippingBook Annual report maker