סוניה הרטמן - תחנות חיי
מלודז', ופגשנו פתאום בשער הגולן. בתפקידי כרץ אישי העברתי הודעות בפתקים דרך התעלות שבין העמדות; הסורים המשיכו להפגיז אותנו, ולכן הקשר השתבש. ביוני התחילה ההפוגה הראשונה במלחמה. לקראתה 11 ל- 10 בלילה שבין ה- התעצמו הקרבות, כדי להחזיק במקומות שיישארו בידינו כאשר יקבע הגבול. אני הוצבתי בעמדת הכרם. בעמדת דביר התמקם מישקה. בשש בבוקר הרים את הראש מתוך העמדה וראה שבתעלה עוברים חיילים עם כובע פלדה מוסווה בשריגי גפן. מישקה העיר את המפקד והתריע שנכנסים חיילי האויב, אבל המפקד אמר שהם שלנו, ובזמן שהתווכחו חיילי האויב הצליחו לחדור לקיבוץ. היתה הוראה שלא ישנים בבתים אלא במקלטים למרות החום הנוראי ששרר באותם ימים. קרוב לגדר עמד בית דו קומתי. בעמדה שם הוצבה מכונת ירייה מסוג הוצ'קיס, ולצידה בחור מקרית אתא. כאשר המחליף שלו לא הגיע למשמרת, הוא התעצבן, עזב את העמדה ונכנס לישון בחדר בבניין, כי שם קריר יותר. במקום זה מצאו אותו חיילי האויב שנכנסו לבניין, ושחטו אותו בסכינים. הם סובבו את מכונת הירייה לכיוון הקיבוץ כדי לפתוח בירי, אבל למזלנו לא ידעו להפעיל אותה או שכדור נתקע וגרם למעצור. בינתיים הלוחמים בעמדת דביר השתכנעו שהחיילים לא משלנו, הזעיקו את כל השאר. התפתח קרב בתוך התעלות, במהלכו נהרגו כמה סורים, ואחדים נלקחו בשבי. רפי קוצ'ר, מפקד העמדה שהיה איתי, הרג קצין של האויב, ממנו לקחתי את האקדח שנשאר ברשותי במשך זמן רב. שלושה שבויים סורים הכניסו למקלט, כשהם קשורים בידיים וברגליים, ועד שיבואו לקחת אותם שלחו אותי לשמור עליהם. שמרתי עם תת-מקלע סטן, שהוכר ככלי שיורה מתי שלא רוצים. אני תוהה ממה השבויים חשו יותר מזועזעים, מנפילתם בשבי או ממראה בחורה בלבוש קצר עם כובע פלדה וסטן ביד. החזקתי בסטן דרוך עד שבאו לקחת אותם משם. אחר כך חזרתי לעמדה. בעמדת הכרם עברתי בוקר אחד אירוע מתוח ומלחיץ. הכרם ניטע עד קרוב לגדר, והעמדה נחפרה מיד מאחורי הגדר. בעמדה הוצאנו רק את הראש החוצה כדי להציץ ולראות מה קורה בחוץ. יום אחד מוקדם בבוקר, במשמרת שלי, שמעתי
93
Made with FlippingBook Annual report maker