סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
על המעשה, עד כדי כך אמי הייתה אדוקה. כיום אני לא שומרת ולא מאמינה בדבר, שהרי איפה היה אלוהים בזמן המלחמה ומה עשו לו כל אותם ילדים קטנים שנרצחו? הכרתי יהודים רבים שאיבדו את אמונתם בעקבות הזוועות שראו במלחמה, בהם אפילו בעלי, שבא משושלת ארוכה של רבנים, יצא מהמחנה ומהפרטיזנים כשהוא כבר לא מאמין בדבר.
מאכלים מבית אמי
פרט למעדנים השונים שהכינה לכבוד חגי ישראל, הייתה לאמי אמרה קבועה: "גם נסורת, אם יוסיפו לה סוכר, תהפוך טעימה", והריבות שלה אכן היו שם דבר. היא ידעה להכין ריבה מכל הפירות. את רובם רכשה מהבחור שהיה בא אחת לחודש- חודשיים כדי לנקות את הארובות בביתנו. היה לאמי כלי עמוק עשוי מתכת אותו הייתה מניחה על האש. קילוגרם 200 מדי שנה לקראת חג הסוכות היינו מקבלים שזיפים שנכנסו לתוך הפיילה העצומה הזו כדי להכין ריבה. זה היה מבצע משפחתי – אבי, אמי, צילה ואני היינו מפשילים שרוולים ומתגייסים למלאכת הגלעון. אחר כך הייתה אמי מדליקה אש מתחת לפיילה וכעבור זמן לא רב הבית כולו היה מתמלא בניחוח השזיפים המתבשלים. לריבה הזו נהגה אמי להוסיף ציפורן וקליפות תפוזים ומנדרינות שהוסיפו להן ניחוח הדרים. ריבה נוספת שכיכבה במטבח הביתי של אמי הייתה ריבת הדובדבנים שלה. לשכנתנו הצ'כית היה עץ דובדבנים בגינה שהניב פירות עצומים, בגודל של שזיפים כמעט, והיא נהגה לארוז עבורנו משלוחים נדיבים בני כמה קילוגרמים בכל פעם , מכיוון שלא היה לה מה לעשות עם הכמויות הללו. אמי הייתה מכינה מהם גם קומפוט, ליפתן, וגם סְלָאטְקו, קונפיטורה. היום כשאני מכינה ריבה ביתית, אני פשוט הופכת את הצנצנת כדי
21
Made with FlippingBook HTML5