סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
חסרות שיניים ולא יכלו ללעוס את הירקות הקשים הללו.
חייל האס.אס. השני היה שמן – קראנו לו "סוס" מכיוון שהיה לו תחת רחב כמו לסוס. גם הוא היה גרמני ובעל דרגה זהה ל"עמוד חשמל", אבל בשונה ממנו הוא היה שטן, פרא אדם ממש. יש פתגם יוגוסלבי שאומר, "בכל שדה חיטה צומחים גם עשבי פרא", ואותו משגיח בהחלט היה עשב פרא. באחד הימים לא הבחנתי שהוא מאחורי, והכנסתי חתיכת גזר לפי. האסירים האחרים לא הזהירו או לא הספיקו להזהיר אותי, ו"סוס" היכה בפי בקת הרובה בעוצמה כזו ששתיים משיניי הקדמיות נשברו ונותרו תקועות בתוך חתיכת הגזר, ושפתי העליונה התנפחה והיות שלא קיבלתי שום טיפול לפצע, אפילו לא מטפחת רטובה שתוריד את הנפיחות, היא נשארה נפוחה עד היום. רק אחרי המלחמה תיקנתי את השיניים שנשברו. לאחר אותו מקרה הועברתי מהמטבח לעבודה בפרימת בגדים והפרדת החלקים המחוררים מהשלמים לשם תפירתם מחדש. כעבור זמן מה הועברתי לייצור מצנחים. חתכנו רצועות משי ומכל תשע רצועות שזרנו מעין צמה חזקה ששימשה ככבל מצנח. נדרשנו לעמוד במכסה מסוימת של כמה מטרים של צמות ליום. כאשר המלחמה קרבה לסיומה הועברנו לעבודה קשה בהרבה בה נדרשנו לפרום נעליים – להפריד את העור מהסוליה תוך שימוש בסכין גילוח. את חלקי העור השלמים והסוליות התקינות ערמנו בערימות נפרדות והן שימשו בתורן לייצור נעלים חדשות, בעוד שהחלקים הקרועים נערמו בערימה שלישית. הלחץ המתמיד שהופעל על כף ידי, קודם בעבודת הקילוף הבלתי פוסקת במטבח ולאחר מכן בפירוק הנעליים, בשילוב עם הקור העז ששרר במחנה, הביא עם הזמן לעיוות באגודל ימין שלי. זאת, בנוסף לתביעה המתמשכת לעמוד במכסות שנקבעו. ועדיין, היו כאלה שגורלם שפר עליהם הרבה פחות. דודי ליאון למשל הועבד בפרך יחד עם בניו בחטיבת עצים, ובאחד הימים
38
Made with FlippingBook HTML5