סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
כולה בבת אחת, ואחר כך נאלצו לגנוב כדי להתקיים בשארית השבוע. אני החזקתי את מנת הלחם שלי בכיס. הייתה לי סכין קטנה שבה נעזרתי כדי לחתוך פרוסות של כשני מילימטר בכל פעם, כך שמנת הלחם תחזיק למשך לשבעה ימים. גם הסיגריות שימשו כמטבע עובר לסוחר במחנה. אסירים בני שש עשרה ומעלה קיבלו מדי פעם חבילות של הצלב האדום ובהן סיגריות מקרואטיה ואבקת חומוס טחון שנהגנו לערבב עם מים ולהפוך לממרח. באחת הפעמים קיבלנו חלזונות, אותם מיהרתי להחליף, ופעם אחרת קיבלנו חריץ גבינה עם תולעים. אנחנו אמנם סלדנו ממנה, אבל ההולנדים השתגעו על הגבינה הזו והיו מוכנים לתת עבורה כל מה שרצינו. עד הגיעי למחנה הייתי נערה עדינה שכל חייה רק השגיחו עליה שלא תיפול ותיפגע חלילה, ואילו צילה אחותי הייתה זו שדאגה לי והתכופפה להרים חפצים שנפלו כדי שלא אצטרך להתכופף בעצמי. אלא שבמחנה התהפכו יחסי הכוחות בינינו ואני הפכתי לזו שדואגת לה. כפי שקורה לעתים בנסיבות קיצוניות, אנשים משתנים ומקבלים כוחות שלא ידעו על קיומם, מי יודע מהיכן. הודות לאבי שאלתר לוח שנה על גבי פיסת נייר שהשיג, יכולנו לעקוב אחר התאריכים במחנה, שהזמן בו עבר בקצב שונה הגיעה למחנה קבוצת 1944 מבכל מקום אחר. לקראת סוף יהודיות הונגריות אשר הוחזקו באושוויץ וצעדו רגלית עד ברגן בלזן מכיוון שאושוויץ עמד לפני פינוי. הן היו במצב ירוד מאוד, חולות, תשושות ומורעבות. היות שכבר הכירו מקרוב את המשרפות ואת פס הייצור הרצחני של הגרמנים, הן פרצו בצרחות שבר כאשר הורו להן להיכנס למקלחות בברגן בלזן. כדי להרגיע אותן הקימו אותנו בשתיים בלילה, בחושך ובקור החורפי, ופקדו עלינו להתקלח כדי שאותן אסירות ייווכחו כי מדובר במרחצאות בלבד ויירגעו.
בין הנשים מאושוויץ הייתה אסירה יוגוסלבית שנתפסה ביערות,
40
Made with FlippingBook HTML5