סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון

סיפורה של גיזלה

מיום אחד הייתה באמצע הקיץ, כאשר עשו גיזום לעצי הפרדס והקימו מדורה, ותפקידי היה להשגיח שהאש לא תתפשט. בכל פעם הוסיפו עצים והלהבות כבר היתמרו עד השמים, כשפתאום עף גץ מהמדורה והחלה שריפה. התחלתי לצעוק עד שבאו הפועלים ואמרו, "מה את צועקת?" הם כיבו את האש ברגליהם אבל אני עדיין הייתי נסערת ואמרתי לעצמי, די. לעבודה הזו אני לא חוזרת. חלק גדול מחברינו היו עולים חדשים שהגיעו אתנו באותה האנייה מיוגוסלביה, ורבים הכרתי כבר בברגן בלזן. מבין החברים ששרדו את ברגן בלזן היו יצחק כהן ואשתו רחל, שעברו מבאר יעקב לקיבוץ גבעת ברנר, אשר היו עבורי משפחה של ממש אחרי התלאות שעברנו יחד. גם ליאון בעלי קיבל אותם כחברי נפש. עם זאת, מעולם לא דיברנו על ימינו במחנה. כולנו רצינו לשכוח את אשר עבר עלינו והיינו פחות או יותר מרוצים ששרדנו את המלחמה, וגם בלי שנדבר, שררה בינינו שותפות גורל איתנה. דרכם הכרתי את דודתו של יצחק, ויקטוריה, אשר גרה עם משפחתה ביפו, וחברים נוספים שחיברו אותנו ליעקב גלעד, בעל מפעל המכנסיים לילדים ונוער "גִילטֵקס". לאור זאת ליפו ונכנסנו לגור בבית ערבי שקנינו 1956 עברנו באוגוסט 4 ל"י כדמי מפתח, ושילמנו שכר דירה חודשי של 1,500- ב ל"י לעמידר. בינתיים סיים שמואל את גן הילדים וארבע שנות לימוד ראשונות שלחנו אותו לגבעת ברנר כדי 1956 בבית הספר היסודי, ובקיץ שישהה אצל יצחק ורחל בעוד אנחנו מטפלים במעבר הדירה. לבני הזוג היו שתי בנות, אחת בת גילו של שמואל והשנייה צעירה ממנו, ושלושתם בילו חודש בנעימים כשהם משחקים ומשתוללים על מדשאת הקיבוץ. רק לאחרונה נודע לי כי במסגרת שהותו של שמואל בקיבוץ, העניק לו יצחק ספר על חינוך מיני, דבר שגם הוא בוודאי העשיר רבות את חווית אותו קיץ.

58