סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
לתחנת הרכבת בארלוזורוב 18 הייתי נוסעת מביתי ביפו, בקו ושם עולה לרכבת עד קריית מוצקין. באותם ימים עוד יכולתי לעלות לרכבת על אף הקביים, היום אני בקושי נכנסת לרכב פרטי. בביקוריי אלה בקריית מוצקין הייתי לנה אצלם בשישי- שבת, וביום ראשון מתלווה אליהם ומסייעת כמתורגמנית להיכן שהיה צורך - ביטוח לאומי או תור לרופא. בהמשך הגיע ארצה גם סלומון בן דודי, אחיה של טילדה, יחד עם אשתו ושני ילדיהם, וגם הם התגוררו באותו מרכז קליטה בבאר שבע, כך שגם להם היה צריך לעזור. לפעמים היו סלומון ואשתו באים להתארח אצלי בשבת ללא הילדים, וכאשר עברו לחֵדֶרה הייתי נוסעת אליהם לחדרה ומסייעת במה שיכולתי. כך הייתי טרודה מעל לראש בדאגה להם ולא היה לי זמן להיות באבל על ליאון, פרט לאותו חצי יום בו ישבנו עליו שבעה. אני נזכרת בו כיום כשאני חדלה ממעש והמחשבות באות. אני נזכרת בנדיבות שבה היה קונה אוכל ובאהבת אהבת החיים שלו. בנוסף לשתי השיניים הקדמיות שנשברו בברגן-בלזן, איבדתי עוד שתי שיניים שהתנדנדו כתוצאה מהחבטה ונשרו לבסוף. מצב רגליי, שהיו חלשות מלכתחילה, הלך והדרדר. תרמו לכך תת התזונה המתמשך והחוסר בוויטמינים, כמו גם מאמצי ההליכה היום יומיים לעבודה במחנה, כקילומטר וחצי כל כיוון. המחסור בוויטמינים גם גרם להופעת פצעים מרובים בפי. במהלך השנים התרופפו מפרקי הירך שלי וסבלתי כאבים רבים עברתי 1978 שהקשו מאוד על ביצוע עבודות הבית. בשנת ניתוח החלפת מפרק ירך רגל שמאל וכעבור שנתיים – ברגל ימין. כדי להקל על הכאבים נאלצתי להשתמש בקביים קנדיות המתאפיינות בטבעות האוחזות בזרוע ובהיותן מתכווננות וקלות הוכרה נכותי על ידי הביטוח הלאומי וקיבלתי 1981- יחסית. ב את תעודת הנכה, ובשנה זאת שוב נותחתי להחלפת מפרק ירך ימין. וכשהתגברו הכאבים סביב מפרקי הירך פניתי אל פרופ' הלפרין, מנהל המחלקה האורתופדית של בית החולים "אסף
64
Made with FlippingBook HTML5