פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

הוריי נישאו בחמיילניק, ושם קבעו את ביתם, לצד הוריהם, בחיק קהילה יהודית חמה של כששת אלפים איש (כשלושה , כשהייתי כבן שלוש, החליטו 1919־ רבעים מתושבי העיירה). ב .) Łódź הוריי לעזוב את חמיילניק ולעבור לעיר הגדולה לודז' ( אחי הבכור יצחק ואחותי היחידה חנה היו אז בגיל הנעורים, אחי הצעיר יחזקאל כבן חצי שנה, ויעקב בן הזקונים טרם נולד. הזמנים היו קשים בחמיילניק. מלחמת העולם הראשונה (שכונתה אז 'המלחמה הגדולה') הסתיימה לא מכבר, המצב הכלכלי היה בכי רע, ואבא האמין כי בעיר הגדולה יהיה קל יותר לסוחר עצים כמוהו למצוא פרנסה. לודז' הייתה המטרופולין, אחד המרכזים התעשייתיים החשובים באירופה כולה, ואילו בחמיילניק הקטנה כמעט שלא היה מסחר. הסוחרים התפרנסו בדוחק מספקולציות, קנייה ומכירה של סחורות מבוקשות כדי לנצל את הביקוש ולהגדיל את הרווח. לאכזבתו של אבא, המצב בלודז' לא היה טוב יותר. נהפוך הוא. בכפרים שמסביב לחמיילניק עוד היה אפשר להשיג מעט אוכל, אך בלודז' הונהג אז קיצוב חמור במזון, ואת מצרכי המזון הבסיסיים היה אפשר לקבל רק תמורת תלושים (מוצרי מותרות לא היה אפשר להשיג כלל). רק בזכות הג'וינט, ארגון הצדקה היהודי־אמריקני, שדאג לאספקת מזון ליהודים, הצלחנו להתקיים באותן שנים. הראשון שמצא עבודה היה אחי יצחק, שהיה אז כבן שבע־עשרה. אחד מידידיו של אבא, יהודי יוצא חמיילניק, היה הבעלים של בית חרושת לגרביים, והוא קלט אליו את יצחק ולימד אותו את רזי המקצוע. יצחק היה מוכשר מאוד, ועד מהרה החל להרוויח כסף. הכסף לא הספיק, וגם אימא, אף שהייתה מטופלת בתינוקות, נאלצה לתרום את חלקה לפרנסת המשפחה. מקצוע לא היה לה, אבל יוזמה ותושייה בהחלט כן. על מנת לעקוף את מדיניות

10