פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

ייח רחש ב

הקיצוב במזון נהגו אז נשות לודז' לנסוע בחשמלית הבינעירונית ), לקנות Tuszyn צפונה, לאחת העיירות הקטנות, כגון טושין ( מזון אצל האיכרים ולהגניבו ללודז'. זה היה סוד גלוי, ובתחנת החשמלית בלודז' ארבו להן פקחים, שבדקו בסליהן והחרימו את המצרכים. כדי לא ליפול בפח הייתה אימא יורדת מהחשמלית שתי תחנות לפני לודז' והולכת הביתה ברגל, כשהיא סוחבת על גבה את השק העמוס לעייפה. לפעמים הייתה בו תרנגולת חיה, ולפעמים כמה ביצים, כמה ק"ג קמח וכמה ק"ג סוכר. חלק מהמצרכים נועדו לשימוש ביתי, ואת חלקם מכרה אימא כדי לממן את מסע ההצטיידות הבא. אימא המשיכה במסעות הללו, אחת לשבועיים בערך, עד שאבא הצליח סוף סוף למצוא עבודה במקצועו. הוא קיבל משרה של קניין בחברה גדולה בשם 'האחים רוזנר', שבבעלותה היו מנסרות ומחסני עצים. אחת מבנות משפחת רוזנר הייתה נשואה לבן דודו של אבא, יוסף דמבסקי, ואולי בזכות הקשרים הללו קיבל אבא את המשרה. כך או אחרת, אבא היה מומחה גדול בתחומו, ובעסק סמכו עליו מאוד. הוא התרוצץ בין היערות ובין המנסרות, רכש עצים, נשא ונתן והרוויח משכורת יפה. עם הגיענו ללודז' שכר לנו אבא דירה נאה ברחוב פיוטרקובסקה ), אחד הרחובות המרכזיים והיפים ביותר בלודז'. Piotrkowska ( אורכו של הרחוב היה כארבעה וחצי ק"מ, חלקו הדרומי שימש לתעשייה, והצפוני למגורים. משני צידי הרחוב ניצבו בניינים מפוארים, חלקם ארמונות של ממש, בעלי חזיתות המעוטרות בתבליטי דולפינים, דרקונים ושדים. באותם ימים רק העשירים הצליחו לקנות לעצמם דירות, העשירים הגדולים אפילו בניינים שלמים, ואילו אנשים מן היישוב התגוררו בשכירות. הדירה , דירת קרקע 141 ' ששכרנו נמצאה בחצר האחורית של בניין מס

11