פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

מרווחת מאוד, בעלת שתי כניסות, שלושה חדרים ומטבח. למעשה זו הייתה דירה כפולה, אך בעל הבית לא הסכים להשכיר לנו רק חצי ממנה. אבא שכר את הדירה כולה, מתוך כוונה להשכיר חצי ממנה לדיירי משנה. רק כעבור חצי שנה הצליח אבא למצוא שוכרים, ואז רווח לנו כלכלית. אבא שילם לבעל הבית את מלוא שכר הדירה וקיבל מחצית ממנו בחזרה. יום בהיר אחד הפסיקו השוכרים לשלם את חלקם, ואבא, שלא הצליח לפנותם, וגם לא לגבות מהם את הכסף, נאלץ להמשיך לשלם גם את חלקם. , כשהייתי כבן שש, נולד אחי הקטן יעקב, ולצד 1922־ ב השמחה הגדולה הביא עימו גם דאגות חדשות. יעקב סבל ממחלת ילדות משונה שכונתה 'מחלה אנגלית'. הוא לא עלה במשקל, אולי בגלל התזונה הלקויה, ראשו היה גדול ביחס לגופו הדקיק, ורק בטנו נפוחה. הוא סבל גם מעיכוב התפתחותי, ורק בגיל שנתיים וחצי התחיל ללכת. למזלנו, בעיר לודז' היה אז בית חולים מיוחד לילדים שהתמחה במחלות מיוחדות ונדירות. מי שהקים את בית החולים היה תעשיין גרמני עשיר בשם שייבר, שבתו אנה מריה נפטרה ממחלה בילדותה. הוא גייס לבית החולים את טובי הרופאים, שטיפלו במסירות בכל הילדים החולים, פולנים, יהודים וגרמנים, חינם אין כסף. לשמחתנו נרפא יעקב ממחלתו, ואף שנשאר רזה וחולני, הוא היה ילד רגיל ונורמאלי. לבית החולים לילדים התוודעו הוריי עוד קודם לכן בגלל הכווייה של אחותי חנה. זמן קצר לאחר הגיענו ללודז' נכוותה חנה בידה, הכווייה הייתה גדולה מאוד, וכל הניסיונות לטפל בה לא צלחו. ביד התפתח זיהום, שהלך והחמיר, עד שחנה נשלחה לבית החולים. הרופא שטיפל בה, יהודי מומר, התחיל בטיפולים קונבנציונליים, תרופות ומשחות, אולם דבר לא עזר. הרופא לא ויתר, המקרה אתגר אותו, והוא המשיך לנסות עוד ועוד טיפולים.

12