פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

אולי חשב שמכיוון ששמי משה, אני בר סמכא בעניין. שמתי לב שהספר שעיין בו היה הברית החדשה, ועל השולחן היה מונח גם כרך של הברית הישנה. עניתי באריכות לשאלתו, וההסבר מצא חן בעיניו. הוא רק הצטער שמשלושתנו, אין אף לא רוסי אחד. אשתו הכינה לנו תה חם, סוכר היה רק בחלום, אבל היא הוסיפה לנו קצת חלב לתה. אחר כך פרסה לנו עורות של עיזים וכבשים על הרצפה. המקום היה נקי מאוד, חמים ונעים, ונרדמתי מייד. בבוקר לקחתי איתי כיכר לחם אחת והשארתי את היתר בבית, שמח שלא אצטרך לסחוב תשעה ק"ג לחם על גבי. אחרי שכולם התאספו, יצאנו מהכפר והלכנו כשנים־עשר ק"מ, מבוססים בשלג, עד שהגענו למחנה קטן בן שלושה אוהלים. חילקו אותנו לקבוצות עבודה, נתנו לנו מנת לחם ונוזל חסר טעם — לא היה ברור אם זה תה או מרק — וקדימה, לעבודה. סטלין 'שמש העמים' ו'החכם מכל אדם' החליט לבנות מסילת רכבת מסטלניגרד עד אסטרחאן, אלא שלא לקח בחשבון את תנאי מזג האוויר. עיר הנמל אסטרחאן שימשה אז מרכז אספקה חשוב. סחורות שהובלו בים הכספי נפרקו בנמל והמשיכו את דרכן צפונה על נהר הוולגה עד למוסקבה. הנהר היווה עורק תחבורה ראשי, ובשל החשש שהגרמנים ישתלטו עליו, החליט סטלין לבנות גם נתיב יבשתי. חלק מהתשתית כבר הייתה קיימת, רכבת המשולבת במעבורת. הרֶלְסים (פסי הרכבת) הגיעו עד שפת הוולגה, שם הועלו הקרונות, בכל פעם שניים, על סירות מיוחדות עם רלסים, שהעבירו אותם לגדה השנייה וחזרו לקחת את הקרונות הבאים. בחורף, כשהנהר היה קפוא, הונחו רלסים על הקרח, והקרונות נגררו עליהם עד לגדה השנייה. זו הייתה טכניקה פרימיטיבית, ממש חֶלֶם, אך עדיפה על הטכניקה הקדומה המתוארת בשיר 'סבלי הוולגה': "עַל שְׂפַת ווֹלְגָה הַסּוֹעֶרֶת, סַבָּלִים בַּהֲמוֹנִים. יִמְשְׁכוּ

100