פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
תרופת סבתא באסטרחאן
)1942 (אפריל עד אוגוסט
ה תקווה שבמקום הבא יהיה טוב יותר, הפיחה בכולנו כוחות מחודשים. גם מזג האוויר הנפלא עשה את שלו, ומצב הרוח היה אביבי. מראנו, לעומת זאת, היה עגום ביותר: מוזנחים, לא־מגולחים, בבגדים מוכתמים בבוץ יבש, שלא הוחלפו ולא כובסו כבר שישה שבועות. אני עוד הקפדתי לקרצף את פרצופי בשלג בכל בוקר, האחרים לא טרחו לעשות אפילו את זה. הספקנו לצעוד כמה קילומטרים, עד שמצאנו את עצמנו על שפת הוולגה. אוניית נהרות מאורכת המתינה לנו שם. עלינו עליה, וכל אחד קיבל מקום ישיבה. באונייה היה נקי למדי, ודאי בהשוואה אלינו, אבל מים לרחצה לא קיבלנו. לאן מפליגים? לאסטרחאן. חיכינו כמה שעות, עד שמנוע הקיטור החל לסובב את הגלגל הגדול שבגב האונייה, הלוחות הישרים הקבועים בו היכו וחתרו במים, והאונייה התחילה לזוז. לא הספקנו להתקדם הרבה, ובסטלינגרד עצרנו לחניית לילה. הודיעו לנו שבבוקר נמשיך היישר לאסטרחאן, מרחק של יותר מארבע מאות קילומטרים. "יש לי איפה לישון בסטלינגרד", אמרתי לאחראי, "האם אני יכול לרדת ולחזור בבוקר?" קיבלתי אישור, ושמתי פעמיי לביתו של יצחק. נעדרתי מהעיר בסך הכול חודש וחצי, אבל התקשיתי להאמין למראה עיניי. זו לא הייתה סטלינגרד שהכרתי. העיר
104
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker