פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
ןאחרטסאב אתבס תפורת
הייתה ריקה, ורק חיילים הסתובבו ברחובות. כדי להיכנס לעיר נדרשתי להציג אישור. הגעתי לביתו של יצחק, וגיליתי שהוא כבר לא מתגורר שם. לימים ייוודע לי שכל האזרחים הזרים הצטוו לעזוב את סטלינגרד ולעבור לעיר קטנה בצידה השני של הוולגה, במרחק חמישים ק"מ. אם נגזר עליי לעזוב את העיר הגדולה, אמר יצחק, לפחות אעבור למזג אוויר נוח יותר. הוא הגיש בקשה לעבור עם משפחתו לסובחוז, ונשלח לקירגיסטן, "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית". שמו של הסובחוז היה קאנט (סוכר, בקירגיזית), והוא שכן בהרי טיין שאן, על יד הגבול עם סין. בצירוף מקרים מעניין, גם באווניק נשלח לאותו סובחוז, ועבד שם בתור מוביל עגלה הרתומה לשוורים. החיים בסובחוז היו קשים מנשוא, אבל בדיעבד, יצחק ובאשה בירכו על כך שנצטווו להחליף מקום מגורים, וכך נחסכו מהם מוראות הקרב על סטלינגרד. חזרתי לאונייה בלב כבד. לדאגה הקבועה לבני המשפחה בחמיילניק נוספה דאגה חדשה, ליצחק ולמשפחתו. ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים, ועד מהרה מצאתי את עצמי באסטרחאן, שתהיה עיר מגוריי לארבעת החודשים הקרובים. מאז פרוץ המלחמה שימשה העיר מרכז אספקה לצבא האדום, כמו גם לערים רבות ברחבי רוסיה, ועבודה הייתה בשפע. בזמני החופשי הסתובבתי בעיר, שהתפרסה על שתי גדות הוולגה. באחד מביקוריי בשוק הבחנתי בבחור בעל חזות יהודית עומד על יד דוכן ירקות וסופר פרוטה לפרוטה כדי לקנות לעצמו תפוח אדמה. קשרתי איתו שיחה, והתברר כי שמו אברהם, ואימו ילידת חמיילניק. שמה עורר בי זיכרונות נשכחים. הייתה לי הרגשה שהיא חברת ילדות של אימי, שנהגה להיפגש עימה בכל מוצאי שבת. אברהם סיפר לי שהוא עובד באחד מבתי החרושת בעיר, מרוויח
105
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker