פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

אני מגויס", טען בתוקף והראה להם את הפנקס. "רגע אחד, מה זה הברדק הזה?" תמה הפקיד, "אתה לא רשום אצלנו, למה לא נרשמתם בלשכת הגיוס? כולכם צריכים להירשם". למחרת הלכנו להירשם, חשבנו שבזה נגמר הסיפור, אבל כעבור יומיים זימנו את כולנו ללשכת הגיוס. "תתכוננו", בישרו לנו, "מחר אתם עוברים לסיביר". איך מצטיידים לסיביר? תהינו. ומה כבר אפשר לקנות בכספנו המועט? אמרו לנו שדג מלוח אפשר לקנות בעיר בלי הגבלה, אין צורך בתלושים. גורייב נמצאת על יד הים, ודגים לא חסרו שם. קילו דג מלוח עלה חמישה רובל ועשרים וחמש קופיקות (מאית רובל), וכל אחד קנה לעצמו שניים או שלושה ק"ג. אחר כך הלכנו לפדות את תלושי הלחם, ועלינו יחד לרכבת הטרנס־סיבירית, שבעה־עשר בחורים ומדריך. בערב איש איש הוציא מהשק שלו חתיכת לחם וחתיכת דג מלוח, והריח עלה באפיהם של הנוסעים הרעבים. "יש לכם עוד דג מלוח?" שאלו בתקווה. "כן, ואפילו הרבה", ענינו. אחת הנוסעות ביקשה לעשות איתי עסקת חליפין, צנצנת חמאה תמורת שני דגים מלוחים. "בשמחה", אמרתי לה. היא הייתה מאושרת, מאכלים מלוחים כמעט שלא היו אז בנמצא. הנסיעה נמשכה בלי סוף, ובמהלכה עשיתי עוד כמה עסקאות חליפין מוצלחות. כעבור כעשרים יום הגענו לנובוסיבירסק ), עיר גדולה בדרום־מערב סיביר, שיש המכנים Novosibirsk ( אותה 'בירת סיביר'. חיכינו שם יום וחצי לרכבת אחרת, שלקחה ), מרכז חשוב להפקת פחם ונפט. Kemerovo אותנו לעיר קמרובו ( שוב ירדנו מהרכבת, שוב חיכינו שעות, שוב עלינו על רכבת אחרת, וכעבור נסיעה של רבע שעה הפתיע אותנו המדריך ובישר לנו שהגענו אל היעד: מכרה פחם בשם פיולרקי. זו תהיה התחנה האחרונה שלי במסעי ברוסיה, ושם אשאר עד סוף המלחמה. לא

110