פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
ןטסחזק תרצות חולמ גד
הפך יותר ויותר סוער, מצבנו הלך והחמיר. המנוע עבד בפול ווליום אבל האונייה נשארה במקום בלי לזוז. חלפו ארבעה ימים, האוכל נגמר, נגמרו גם המים, הגלים הגבוהים שוטפים אותנו ללא הרף, ואנחנו רטובים וצמאים, תחת שמש ספטמבר ששורפת את עורנו בלי רחמים. מפציצים גרמניים חלפו מעלינו, והלב החסיר פעימה, אבל הם לא התעניינו בנו, עברו אותנו באדישות והמשיכו בדרכם. חלף עוד יום, יום וחצי, ואנחנו תקועים בים הכספי כאבן שאין לה הופכין. לבסוף הגיעה גוררת (אונייה המיועדת לגרור אוניות אחרות). קיבלנו משהו לאכול ולשתות, וגררו אותנו עד לנמל גורייב. גורייב נמצאת במערב קזחסטן, ותושביה הם לפיכך קזחים, אבל בגלל המלחמה הסתובבו שם הרבה מאוד רוסים. תפקידנו היה להכין תשתית למפעל שפונה מאסטרחאן. חפרנו תעלות לכבלים של החשמל ולצינורות המים והביוב. גרנו בבתים ריקים, בתנאים לא סימפטיים, אבל לא התלוננו. לא שכחנו שזה זמן מלחמה. דווקא האוכל היה טוב, ולפעמים פינקו אותנו בארוחה במסעדה. מדי פעם נשלחנו לבצע עבודות מזדמנות, ובאחד הימים נשלחתי עם עוד שני חבר'ה להוביל ירקות למסעדה. העגלות בקזחסטן רתומות לגמלים, והיה אתגר לא פשוט להוליך את הגמל לאן שאני רוצה ולא לאן שהוא רוצה. עשינו שם הצגה שלמה, אבל היה שווה. זללנו מהעגבניות שהיו בעגלה, וגם לקחנו הביתה שקים שלמים. לא הייתי מתנגד לשהות עוד קצת בעיר הנמל הידידותית, אבל הצבא האדום נזכר בקיומנו. זה קרה בגלל אחד החבר'ה, שאהב להסתובב בשוק. הוא היה בחור בריא וגבוה, ותמיד חיפש אוכל. באחד מביקוריו בשוק תפסה אותו המשטרה הצבאית, שחיפשה אחר עריקים, והוא נלקח לתחנת המשטרה. "מה פתאום עריק?
109
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker