פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

דג מלוח תוצרת קזחסטן

)1942 (ספטמבר עד אוקטובר

ל כל דבר יש סוף, וגם למשלוחים על הוולגה. הגרמנים הפציצו והטביעו את אוניות המטען היוצאות מאסטרחאן למוסקבה, "עשו מהן צוללות", בעגה הצבאית, וסטלין הורה לעצור את כל המשלוחים. כוח האדם שהובא במיוחד לאסטרחאן נשאר בטל מעבודה. והיה עניין נוסף. מאז שגרמניה התקיפה את רוסיה, עשתה ההנהגה הסובייטית מאמץ אדיר להעביר את מרכזי התעשייה שהיו בסכנת כיבוש, מזרחה: לקזחסטן, להרי אורל ולמערב סיביר. אלפי מפעלים שונעו למרחק של מאות ואלפי קילומטרים, על העובדים והמכונות, והוקמו מחדש מהיסוד (בדיעבד, מהלך זה היה אחד הגורמים לניצחונה של ברית המועצות במלחמה). גם באסטרחאן פונו כל המפעלים, ואנחנו העובדים פונינו יחד איתם. את הקבוצה שלי, שבעה־עשר חבר'ה, פינו לקזחסטן. הפינוי נעשה דרך הים, והיעד: )), עיר נמל מרכזית, Atyrau , כיום אטיראו ( Guryev גורייב ( ) לפני שהוא נשפך לים הכספי. Ural שדרכה זורם נהר אורל ( באונייה רגילה המסע אמור לקחת יומיים, אבל אותנו העלו על אוניית נהרות, שאינה בנויה לתנאי הים הכספי העמוק והסוער כל השנה. חילקו לנו מנות מזון לשלושה ימים, והרמנו עוגן. השיט התחיל פחות או יותר בסדר, אבל ככל שהעמקנו והים

108