פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

בסיביר הידועה לשמצה

)1946 עד מרץ 1942 (נובמבר

ח

משטחה של רוסיה. גבולותיו, 77% בל סיביר תופס ממערב: הרי אורל, ממזרח: האוקיינוס השקט, מצפון: אוקיינוס הקרח הצפוני, ומדרום: האזורים ההרריים של צפון־מרכז קזחסטן, מונגוליה וסין. בשל היותו אזור מבודד ובעל אקלים קיצוני שימש חבל סיביר מקום להגליית אסירים עוד בעידן הצארים. בעידן סטלין נפוצו בו הגולאגים, מחנות הכפייה והחינוך מחדש. לא שמחתי להגיע לשם, בלשון המעטה, אבל זה מה שיש, ועם זה צריך להתמודד. הערב ירד, וחיכינו בתחנה עד שהגיע בחור וחילק אותנו לשתי קבוצות: שבעה הולכים איתו, אני ביניהם, ועשרה ממשיכים הלאה. "בואו, אראה לכם את המגורים שלכם", אמר וסימן לנו לבוא בעקבותיו. הלכנו כחצי קילומטר עד שהגענו לכמה זימלנקות (מחפורות), צריפים שקבורים בחציים באדמה להגנה מפני הקור הסיבירי. נכנסנו פנימה, ונהיה לנו חושך בעיניים, תרתי משמע. קירות העץ היו שחורים, מלוכלכים, ממש דיכאון, ונורת החשמל היחידה זרקה אור חלש מאוד. מהתקרה השתלשלו חוטי חשמל רבים, אך נורות לא היו. גם מיטות לא היו, רק קרשים ועליהם מזרון דק ושמיכה צבאית. ליד חלק מהמזרונים הייתה קופצילקה, עששית נפט מאולתרת שהוכנה מצנצנת קטנה עם נפט ופתיל. התיישבנו על המזרונים וחיכינו לבאות.

112