פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
הימים הלכתי לפדות את התלושים שלי, ומה אני רואה? במקום חמישים גרם ספאק מוקצבים לי שלושים גרם בלבד. "מה הסיבה לכך?" שאלתי את המנהל האחראי על החלוקה. "זה בגלל שאתה כבר לא עובד במחלקת הייצור, היכן שכורים את הפחם, אלא במחלקה הכללית, ושם מקבלים פחות". זה לא היה מקובל עליי, "אני עוזר גם למחלקות אחרות, כולל מחלקת הייצור, כל הזמן מבקשים ממני, ואני תמיד מסכים ברצון", ניסיתי להתמקח. "זו לא העבודה שלך, להבא אל תעזור להם", פסק. רצה הגורל וגם הוא נזקק לעזרתי. במפעל היה נהוג שבכל לילה יש מנהל תורן. באחד הלילות, כשעבדתי במשמרת לילה, והוא היה המנהל התורן, התקלקלה החשמלית. לא היה אפשר להוביל החוצה את הפחם, דבר שגרם לפקק גדול בפעילות כל המחלקות. באותה שעה ישבתי בחדר הקומפרסורים, זה היה בעיצומו של החורף, ושם היה חמים ונעים. "דמבסקי, בוא מהר", הזעיק אותי המנהל התורן, "החשמלית למטה התקלקלה, ואני מבקש ממך שתיגש לעזור לחבר'ה". "תסלח לי", עניתי לו, "זו לא המחלקה שלי, וזו לא העבודה שלי. אתה עצמך אמרת לי, שאם זו לא העבודה שלי, אני לא צריך לעשות אותה". הוא הבין את הרמז. "מחר בבוקר, מייד כשאתה מסיים את המשמרת, אפילו לפני שאתה הולך להתרחץ, תיכנס אליי". בקושי הצלחתי להבליע את החיוך. בבוקר הלכתי למשרד שלו, והוא נתן לי את התוספת כמו לכולם. עבורי זה לא היה רק ענין של עשרים גרם ספאק אלא עניין של עיקרון. הרבה מלחמות קיום קטנות מסוג זה ליוו אותי בשלוש וחצי שנותיי במכרה.
122
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker