פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

העיצפו תלופמ

מובן", קפץ אחד ממנהלי העבודה הרוסים, פרוטאץ' שמו, וצעק: "נכון, כולם ככה, כל היהודים!" באותו רגע גמרתי אומר בליבי להשיב לו כגמולו, ובהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכי סידרתי אותו כהוגן. באחד הימים נזקקתי למקדחה בזמן המשמרת. הלכתי לבית המלאכה, ובחוץ ראיתי מקדחה וכבל זרוקים בבוץ. בפנים עבד פרוטאץ', שבגלל מעשה רשלני כלשהו, הודח מתפקידו כמנהל עבודה ועבד בתור פועל פשוט. "מה זה?" שאלתי אותו, בהראותי לו את הכלים המלוכלכים בבוץ. בתור תשובה צעק עליי: "ככה אתם (היהודים) עובדים!" לא התווכחתי, לקחתי את המקדחה עם הכבל ועליתי היישר למנהל בית המלאכה. "מי עבד בזה?" שאל, כשראה את כלי העבודה. "פרוטאץ'", עניתי. "בוא איתי", אמר ולקח אותי למנהל המחלקה. "מי עבד בזה?" שאל גם הוא. "פרוטאץ'", עניתי גם לו. כעבור שבוע נערך משפט ראווה במפעל, ופרוטאץ', שכשמו כן הוא — עבודתו הייתה פַּרְטָץ' אחד גדול (התרשלות או חפיף, ביידיש) — הואשם בחבלה ונגזר עליו עונש מאסר של חמש שנים. המצב בחזית הלך והשתפר, וכך גם מצב הרוח הלאומי. עד השלים הצבא האדום את שחרור כל השטחים 1944 סוף יולי שנכללו בגבולות ברית המועצות לפני מבצע ברברוסה, ומשם המשיך להתקדם לתוך אירופה, כשהוא הודף את הגרמנים ומשחרר את מדינות מזרח אירופה. גם בחזית המערבית נחלו הגרמנים 1944 מפלות, ופלישת בעלות הברית לנורמנדי הכבושה ביוני סימלה את תחילת הסוף. המצב הכלכלי השתפר גם הוא, ואצלנו הונהג מנהג חדש: כשמחלקה עמדה ביעדיה, כל עובדיה קיבלו תלושים לתוספת מזון: מאה גרם לחם, עשרה גרם סוכר וחמישים גרם ספאק אמריקאי (תחליף גבינה תוצרת ארצות הברית). באחד

121