פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

שלום ולא להתראות

)1946 עד סוף אפריל 1945 (ממחצית

ה

עם חתימתה של גרמניה 1945 במאי 8־ יום המיוחל הגיע ב הנאצית על חוזה כניעה ללא תנאים. כחודשיים לאחר מכן, ביולי, נחתם במוסקבה הסכם רפטריאציה ('חזרה') 6־ ב המכיר ב"זכותם של בני הלאום הפולני ובני הלאום היהודי בברית המועצות להחליף את אזרחותם הסובייטית ולחזור לפולין". הגיעה השעה לסגור את פרק רוסיה בחיי ולהתקדם הלאה. שמעתי שבקמרובו יש סניף של 'איגוד הפטריוטים הפולנים', שם עוזרים לפולנים המבקשים לחזור למולדת. קבלת קהל הייתה בשבע בערב, ובערב הפנוי הראשון שלי, בין המשמרות, נסעתי העירה. מכיוון שהקדמתי מעט, התיישבתי לחכות על ספסל בגן הציבורי הקטן שממול. כעבור זמן מה נכנס לגן בחור נחמד, ספר בידו, והתיישב לידי. הייתה לי הרגשה שהוא יהודי. התחלנו לשוחח, והתברר ששמו מושיצקר, מוצאו מקרקוב, והוא פעיל באיגוד. שמחתי לשמוע שלדעתו יש סיכוי טוב שנצליח לצאת מרוסיה. לימים עלה גם הוא ארצה, התגורר בצפת, וקשר החברות בינינו נשמר שנים ארוכות. ברוסיה כל דבר עובר דרך המיליציה, וניגשתי לתחנת המשטרה להגיש בקשה רשמית לצאת מרוסיה. המיליציונר הסביר לי שעליי לצרף לבקשה שני מסמכים: (א) תעודה המעידה שהייתי

130