פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
תוארת הל אלו םולש
אזרח פולין, (ב) מכתב ממנהל המפעל המאשר שאני עובד אצלו, ושאני מבקש לוותר על אזרחותי הסובייטית. מלבדי היו במכרה עוד שלושה יהודים שביקשו לחזור לפולין, והחלטנו לפעול יחד להשגת האישורים. ניגשתי למזכירה של מנהל המפעל, מהנדס רוסי ממוצא פולני בשם אנגלביץ, סיפרתי לה את הסיפור, וביקשתי ארבעה אישורים. "אתה צוחק עליי?" נעצה בי מבט חשדני, "אני לא מעיזה לכתוב את המילים הללו, 'ויתור על אזרחות סובייטית', עוד יאשימו אותי בבגידה". היא חששה מאוד, אבל בכל זאת רצתה לעזור לנו. שותפה לחיים היה יהודי ממוסקבה, עובד מחסן, וגורלנו נגע לליבה. "אתם יודעים מה?" אמרה לאחר מחשבה ארוכה, "אכין את ארבע הבקשות, אשאיר שורת רווח, ואסמן למנהל איפה עליו לחתום. אחרי שיחתום אוסיף את ההערה שאתם מוותרים על אזרחותכם הסובייטית". וכך עשתה. עם האישורים החתומים ניגשנו לתחנת המשטרה והצטרפנו לתור קצרצר (במונחי רוסיה) של כחמישים איש. כשהגיע תורי, שאל אותי השוטר: "יש לך מסמך פולני?" הוצאתי את תעודת הזהות הפולנית שהחבאתי בבגדיי כל השנים, והגשתי לו אותה. לשלושת חבריי לא היה שום מסמך פולני, אך למרבה המזל, השוטר העלים עין, והשתמשנו בתעודת הזהות שלי עבור כולם. חתמתי באותו יום על בקשות של ארבעים חבר'ה. השוטר ראה וצחק, לא היה אכפת לו בכלל. כשחזרנו הביתה, היינו בעננים מרוב אושר. סוף סוף יש לנו סיכוי אמיתי לצאת מהחור הזה בקצה העולם, ששמו סיביר. הימים הצטברו לשבועות ולחודשים, והאישורים לבקשות טרם הגיעו. הצד הפולני שפט את הבקשות לקולא, ואילו הצד הרוסי — לחומרא. לרבים מהפליטים לא היו תעודות המאשרות את אזרחותם הפולנית, והסובייטים חששו שלשורות היוצאים
131
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker