פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

תוומ לש ח יר

לעיר. הודיעו לנו שהרכבת תישאר בתחנה שלוש או ארבע שעות, ומיהרתי לקחת את החשמלית הראשונה העירה. ירדתי ברחוב פיוטרקובסקה (שבזמן הכיבוש הנאצי נקרא 'היטלר שטראסה'), . לא היה לי מושג מה 141 וניגשתי בצעדים כבדים לבניין מספר אמצא שם. הסתובבתי בחצר המוכרת, מכרים לא ראיתי, אבל שוער הבית הוותיק עדיין היה שם. הוא הזדקן מאוד ואף התחרש ולא הצליח להבין שום מילה מדבריי. רק כשהראיתי לו את תעודת הזהות שלי, זיהה אותי ועיניו נדלקו בשמחה. הוא מסר לי מי מהשכנים נשאר בחיים, אך על גורלם של בני משפחתי לא במאי עצרה 1־ ידע דבר. לא היה לי הרבה זמן וחזרתי לרכבת. ב ), שבשעתו הייתה נקודת מחלוקת בין Poznan הרכבת בעיר פוזנן ( גרמניה לפולין, ואחת העילות שנתנה גרמניה להצדקת המלחמה. נאמר לנו שנמתין בתחנה זמן מה, וירדתי להסתובב בין הרכבות לחפש מכרים. לשמחתי, מצאתי שלושה כאלה: שכנתו של חברי באווניק, גיסה החייט, שאצלו תפרתי את מעיל החורף שלי ואת חליפתי האחרונה, ואחות של חבר קרוב אחר. כעבור יום או יומיים ). שלזיה מחולקת לשני חבלי Śląsk של המתנה המשכנו לשלזיה ( ארץ מרכזיים: שלזיה תחתית, החצי המערבי והמישורי, ושלזיה עילית, החצי המזרחי וההררי. גבולותיה של שלזיה השתנו תכופות לאורך השנים, ועם תום המלחמה עבר רוב שטחה לידי פולין. ,) Breslau הרכבת עצרה בבירת שלזיה תחתית, העיר ברסלאו ( ). "למה שלא נרד ונתמקם Wrocław שהפולנים מכנים וורוצלב ( פה?" הציע אחד מהחבר'ה. נסענו יחד ימים ארוכים, והספקנו להתיידד בדרך. בלי לחשוב יותר מדי ירדנו מהרכבת. הסתובבנו בעיר החרבה, שכל בתיה הופצצו ולא נותר בה רחוב אחד שלם. היו רחובות שלא נותר בהם בית אחד שלם לרפואה. כשעצרנו לנוח, ניגש אלינו בחור גרמני וסיפר לנו שבאחת ההפצצות

137