פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
תורה ודעת
ל יומי הראשון בבית הספר הגעתי בעיניים נוצצות מהתרגשות. עוד מעט אדע קרוא וכתוב, וארון הספרים המפתה יהיה פתוח בפניי. הייתי כבן שש, סקרן ותאב דעת. זה היה בית ספר של אגודת ישראל, ארגון יהודי־חרדי, ורוב שעות היום למדנו תורה. גם לימודי חול נלמדו, אבל מעט מאוד, כעשר שעות שבועיות, וכל מקצוע של חולין נלמד רק פעם בשבוע. בכיתות אל"ף ובי"ת עדיין לא הייתי מודע לבעייתיות שבחינוך התורני, סוגיה המכונה כיום "לימודי הליבה", אבל בכיתות המתקדמות, גימ"ל ודל"ת, זה כבר התחיל להפריע לי. לא חייתי באי בודד, חייתי בעיר הגדולה, גרתי ברחוב הראשי, נפגשתי עם אנשים משכילים, מכרים ושכנים, ולא יכולתי שלא להבחין בפערים בידע, שלא לומר חורים בהשכלה. הם היו מדברים על הא ועל דא, והרגשתי שאני מפגר, לא יודע כלום. כשהייתי בן אחת־עשרה וחצי תפסתי את אבא לשיחה. "אני לא יכול להמשיך ככה", הסברתי לו, "מה שמלמדים בבית הספר לא מספיק לי, אני רוצה ללמוד בבית ספר אחר". בלודז' היו אז שני בתי ספר פרטיים טובים, 'פסטרנק' ו'גרשון ליס', שלצד לימודי הקודש הקנו גם לימודי חול ברמה גבוהה. גם שכר הלימוד בהם היה גבוה, חמישים זלוטי לחודש, הרבה מעבר ליכולותינו. בבית הספר של אגודת ישראל גבו עשרים
14
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker