פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
תעדו הרות
זלוטי לחודש, פחות מחצי. אבא הרוויח אז קרוב לארבע מאות זלוטי לחודש, שכר הדירה היה ארבעים וחמישה זלוטי לחודש, והיו לי עוד שני אחים בגיל בית הספר, יחזקאל ויעקב, שגם עבורם היה צריך לשלם שכר לימוד. אומנם היו בלודז' בתי ספר ציבוריים חינמיים, אבל הללו נפסלו על הסף. אבא לא היה מוכן שבניו ילמדו בבית ספר של גויים, ובלשונו "ישבו בלי כובע בבית הספר". לבסוף נכנע אבא להפצרותיי והלך להיפגש עם מנהל בית הספר 'גרשון ליס', שהיה העדפתי הראשונה. המנהל הסכים לעשות לנו הנחה: במקום חמישים זלוטי לחודש, נשלם 'רק' ארבעים וחמישה. גם זה היה יותר מדי, ובלית ברירה הלך אבא להיפגש עם המנהל של 'פסטרנק', העדפתי השנייה. "זה הנכד של יעקב נירנברג?" שאל אותנו בהתרגשות המנהל, שהיה יליד חמיילניק כמונו, וכך נסללה הדרך להנחה יפה. סבי, הרב יעקב נירנברג, היה תלמיד חכם, בקיא בתלמוד ובהלכה, ושמו יצא לתהילה בחמיילניק וסביבתה. מי שרצה לבדוק אם בנו מתקדם יפה בלימודי הקודש, היה שולח אותו להיבחן אצל סבי. התברר שגם המנהל של 'פסטרנק' נבחן בשעתו אצל סבא יעקב, ובזכות זאת הסכים להפחית את שכר הלימוד שלי לעשרים וחמישה זלוטי בלבד. זה כבר היה במסגרת אפשרויותינו, ומכיוון שלא רציתי לחכות עד סוף שנת הלימודים, עברתי ל'פסטרנק' מייד אחרי פסח. בין שלל הזיכרונות שלקחתי איתי מבית הספר של אגודת ישראל, שמורות גם שתי סטירות לחי מצלצלות שקיבלתי מהמנהל. ומעשה שהיה כך היה. הקו של החשמלית עבר מול ביתנו, והחבר'ה בשכונה אתגרו אותי: "מוישה, אתה גיבור? בוא נראה אותך עוצר את החשמלית". כל אחד מהם שם קצת כסף, ואני נעניתי לאתגר. כשראיתי את החשמלית מרחוק, נשכבתי
15
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker