פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

יצחק, פגישה ופרידה

)1946 (יולי

י צחק, שברח מפולין כמה ימים אחריי, גם חזר אליה כמה ימים אחריי. גיליתי זאת לגמרי במקרה. בשנים האחרונות נפרדו דרכינו, והדבר האחרון ששמעתי עליו זה שהוא מתגורר )), עיר Bishkek , כיום בישקק ( Frunze עם משפחתו בפרונזה ( הבירה של קירגיסטן. האמנתי כי גם הוא ינסה לחזור לפולין במסגרת הסכמי הרפטריאציה, וחיכיתי לכך בכיליון עיניים. באחד הבקרים, כשהייתי כבר קיבוצניק 'ותיק', עם ותק של שבוע או שבועיים, יצאתי כרגיל לעבודה. כשעליתי לחשמלית, עלה אחריי בחור צעיר ושאל אותי ביידיש: "כמה עולה כרטיס לחשמלית?" הוא זיהה מייד שאני יהודי. "ארבעה זלוטי", עניתי לו, "פעם ראשונה בעיר?" "כן", אישר לי, "היום לפנות בוקר הרכבת שלנו הגיעה לוורוצלב". "מאיפה הגעת?" התעניינתי. "מפרונזה", השיב, ולמשמע התשובה קפצתי על מקומי, "פרונזה? היה לי אח בפרונזה!" "איך קוראים לו?" שאל. "יצחק דמבסקי", עניתי ותליתי בו מבט מלא תקווה. "מה, המומחה מבית החרושת לגרביים? ודאי שאני מכיר אותו, כל יום הייתי נכנס אליו". "איפה הוא?" שאלתי, ליבי דופק מהתרגשות. "הוא ירד מהרכבת בלודז' עם המשפחה שלו". בקיבוץ היה לי חבר בשם שמואל שייבר, שעשה איתי את

142