פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

המכונה חסרת תקנה". ובכל זאת נתן לו את הצמר. יצחק הפעיל את המכונה, וכעבור כמה דקות נפנף בגאווה בזוג גרבי צמר חדשים. "מכאן אתה לא יוצא", אמר לו המנהל המאושר, "מהיום אתה עובד אצלנו". משכורתו של יצחק עלתה מעט, ופרט לכך, קיבל צ'ופר גדול מהמנהל שרצה לשמור אותו אצלו: "הגרביים שאתה מייצר תוך כדי בדיקת המכונות, הם שלך, תעשה איתם מה שאתה רוצה. אבל לא שמעת את זה ממני..." יצחק היה מביא את הגרביים הביתה, באשה הייתה צובעת אותם לפי צו האופנה ומוכרת בשוק. פתאום היה אוכל על השולחן, והחיים נהיו יפים יותר. ועם זאת, ברגע שיכלו, הגישו בקשה לחזור לפולין. במאי אושרה בקשתם, והם שבו ללודז'. אחרי שמיצינו את העבר, עברנו לדבר על העתיד. באותו ) Kilińskiego שבוע שכר יצחק חדר בדירה ברחוב קילינסקגו ( (בדירה זו יתגורר עם באשה עד סוף ימיהם). הלכתי 78 מספר איתו לקבל את המפתח, וכבר נשארנו לישון שם שנינו. "מה התוכניות שלך?" שאל. הסברתי לו שכמו כל חבריי לקיבוץ, אני מחכה להזדמנות הראשונה לעלות ארצה. זה לא מצא חן בעיניו. הוא ניסה לשכנע אותי להישאר עוד קצת בפולין: לפחות עד שאירגע מכל התלאות שעברתי, עד שאסתדר בעבודה, עד שהעלייה ארצה תהיה לגאלית, טוב שלא אמר: "עד שהמשיח יבוא". לא השתכנעתי. בניגוד אליי, יצחק האמין שמקומנו בפולין, כמו אבינו וכמו סבינו. גם פוגרום קיילצה הנורא, שהתרחש בזמן הביקור שלי, לא גרם לו לשנות את דעתו. בפוגרום נרצחו באכזריות ארבעים ושבעה ניצולי שואה יהודים (ועשרות רבות נפצעו). ההמון המשולהב היכה אותם מכות רצח בקרשים, באבנים ובמוטות ברזל. בין הפורעים היו גם חיילים ושוטרים שנשלחו להגן על היהודים המוכים. הפוגרום הביא להתפקחותם של ניצולי

146