פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

תפילות הקרויות על שמן). הארגון היה מופתי, הראש התרוקן לאט לאט מדאגות, והתמסרנו למדריכים בלב שלם. באוסטריה המשיך המסע בהליכה רגלית, אחר כך בחשמלית עד לתחנת ). חשמלית נוספת Wien הרכבת, ומשם ברכבת המהירה לווינה ( לקחה אותנו ל'בית רוטשילד' שבלב העיר. לפני המלחמה הוא היה בית חולים יהודי, וכעת מחנה מעבר לפליטים. אחרי בדיקה רפואית וחיטוי בדי־די־טי (חומר כימי המשמש לקטילת חרקים) חולקנו לחדרים. חיכינו שם כמה ימים, אוכל בקושי קיבלנו, ולמרות הכוונות הטובות, האווירה במקום לא הייתה נעימה. כולנו שמחנו להמשיך הלאה. מכוניות של אונרר"א (סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות) הגיעו כדי לקחת אותנו לתחנת הרכבת. במעבר מאזור הכיבוש הרוסי לאמריקאי, היינו צריכים לשקר ולומר שאנחנו יוונים הנוסעים ליוון. הרכבת עצרה בעיירה קטנה, ושוב נלקחנו למחנה מעבר. חילקו אותנו לחדרים, ולראשונה מאז שהגענו לאוסטריה קיבלנו אוכל טעים. מפה ,) Salzburg לשם התברר שרוב חברי הקיבוץ המשיכו לזלצבורג ( ואותנו הורידו בטעות באמצע הדרך. בדיוק כשהתלבטנו מה לעשות, מי מופיע מולי? מנדל באווניק. הוא הספיק להתחתן .) München והיה עם אשתו וקבוצת פליטים גדולה בדרך למינכן ( הקבוצה שלי הייתה קטנה, וצירפו אותנו לקבוצה של באווניק. כבר הספקנו לעלות על הרכבת למינכן, כששליח מהקיבוץ הגיע בריצה, הסביר לחיילים האמריקאים שאנחנו אנשים שלו שהלכו לאיבוד, והוריד אותנו מהרכבת. עלינו על הרכבת לזלצבורג, אחת הערים היפות באירופה, השוכנת למרגלות האלפים. בעיר היה מחנה עקורים בשם 'בית ביאליק', ושם חיכו לנו שאר חברי הקיבוץ. המחנה היה חדש, והתשתית עדיין בעבודה. כששאלו אם יש בינינו בעלי מקצוע,

156