פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

לארשי ץראל עסמה

הצ'כי, "יש מקום לכולכם, ולא רק בישיבה, אפילו בשכיבה". כשנפתחו הדלתות, כולם נרגעו לגלות שהרכבת ריקה, היא ), שם מסר אותנו Brno הוזמנה במיוחד בשבילנו. נסענו עד ברנו ( השוטר לידי נציג מהקהילה היהודית והסתלק. נלקחנו לחצר בניין הקהילה, ואמרו לנו לחכות שם להוראות. הבטן קרקרה מרעב, ושוק האוכל שבחוץ קרץ לנו, אבל השומר היהודי הזהיר אותנו שלא לצאת. "מי מכם שייתפס, לא יוכל לחזור", הסביר, "אין לכם מסמכים צ'כיים, והצ'כים ביקשו מאיתנו להיות זהירים". בסביבות השעה אחת הגיע מישהו מהקהילה היהודית והוביל אותנו למסעדה לארוחת צוהריים. המסעדה הייתה מפוארת והאוכל נפלא, מרק, בשר וכופתאות תפוחי אדמה. היינו בשמיים. הלינה בבניין הקהילה הייתה כבר סיפור אחר. הבניין שימש תחנת רכבת להמוני הפליטים, המצעים לא הוחלפו, והמיטות היו מלאות פשפשים. לא עצמתי עין כל הלילה, ובסוף ויתרתי ויצאתי לשבת במרפסת. בבוקר עלינו לרכבת ונסענו עד סמוך לברטיסלאבה ), בירת סלובקיה. כשירדנו מהרכבת, חיכו לנו עגלות, Bratislava ( והתבקשנו לעלות עליהן. "עוד מעט תגיעו לגשר", הסבירו לנו, "אחרי שתעברו אותו, תהיו באוסטריה". אוסטריה של אחרי המלחמה הייתה מחולקת לארבעה אזורי כיבוש בשליטת ארבע בעלות הברית: בריטניה, ארצות הברית, צרפת וברית המועצות. כעת עמדנו להיכנס לאזור הכיבוש הרוסי. "שומרי הגבול הם חיילים רוסים", הנחה אותנו המדריך, "אם הם ישאלו משהו, פשוט תענו: 'יְקוּם פּוּרְקָן'. אל תדאגו, הם לא ישאלו יותר מדי שאלות, הם יודעים שאתם באים". כשהגענו לגשר, ירדנו מהעגלות וחצינו אותו ברגל. כל מי שפנו אליו אמר את הסיסמה 'יקום פורקן' (שתי מילים בארמית שפירושן הישועה תגיע, והן פותחות שתי

155