פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

החייל שחיפש את שיינדל נשלח על יד אימו, שהייתה חברה של סוניה, אחותה של שיינדל. ממנו נודעה לנו כתובתם של סוניה ואהרון, והתחיל קשר מכתבים. סוניה התרגשה כל כך למצוא את שיינדל, שעל אחת המעטפות שכחה לכתוב 'איטליה'. המכתב נשלח לשיינדל חיימניעס, ריבולי. ובכל זאת הגיע ליעדו. ,) Gallicano nel Lazio מריבולי עברנו לגליקנו נל לזיו ( עיירה עתיקה הסמוכה לרומא ומשקיפה עליה מלמעלה. זו הייתה תחנתנו האחרונה במסלול הבריחה, וללא ספק המוצלחת מכולן. הג'וינט שכר עבורנו וילה מפוארת של אחד מעשירי איטליה. הווילה נמצאה בקצה העיירה, ולידה כרם ענבי יין. הפעם לא קיבלנו מזון מוכן מהמטבח של אונרר"א אלא תלושים לקניית מצרכי מזון יבש בחנויות: לחם, סוכר, קמח ואפילו שוקולד. מלבד התלושים, כל פליט קיבל מענק של שלושת אלפים לירות איטלקיות. כאן נכנסו לתמונה הטריקים היהודיים. אונרר"א החזיקו רישומים של כל הפליטים הנמצאים בריבולי, אך מי שעלו ארצה, לא תמיד נמחקו מהרישומים, וקיבלנו גם את המענק שלהם. כדי לקבל את המענק היינו צריכים לחתום אצל הבנקאי. כל אחד מהחבר'ה חתם בשביל שלושה אנשים, כל פעם בשם אחר. המדריך הקריא את רשימת השמות, והבנקאי שמע ושתק. לפעמים אפילו יצא מהחדר. הכסף העודף הלך לידי ארגון הבריחה ולידי המוסד לעלייה ב'. גם הבנקאי קיבל מן הסתם שוחד. אנחנו לא נהנינו מהכסף הזה, אבל גם הסכום שקיבלנו לפי הספר (שלושת אלפים לירות איטלקיות כפול ארבעים וחמישה איש) הספיק לקניית מזון בשפע. את המצרכים קנינו אצל הבנקאי, שהיה גם בעל חנות מכולת. הבנות בישלו את מיטב המאכלים הפולניים, ואחד מהחבר'ה, אופה במקצועו, אפה לנו לחם טרי בכל בוקר. בארבע הוגשה ארוחת ארבע, בשבע ארוחת ערב, מה אפשר

160