פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא

)1949 עד ינואר 1947 (ספטמבר

ב

, התקרבה שיירת 1947 בספטמבר 14 , ערב ראש השנה מכוניות לווילה שלנו: "חבר'ה, קחו את הפעקלעך, הגיע הרגע שחיכיתם לו". שלב ההעפלה, השלב השני במסע הבריחה שלנו, יצא לדרך. ברגע האמת החליטו כמה מהחבר'ה שהם עדיין לא מוכנים לעלות ארצה, אבל הרוב שמחו מאוד ), פרבר של רומא, Grottaferrata לבשורה. נסענו לגרוטה־פראטה ( שם פעל אז קיבוץ הכשרה. מאות פליטים הלכו והתאספו במקום. בלילה העלו אותנו על אוטובוסים, ונסענו למפרץ גאטה, שמצפון ). חיכינו בחושך מצרים, כשמדי פעם נשמעת Napoli לנאפולי ( הפקודה: "להתקדם, להתקדם". שיינדל ואני הלכנו כמעט בראש הטור, ורק כשאמרו לנו: "תעלו", ראינו שהגענו לקו המים. עלינו לספינת גומי קטנה ושטנו לאורך חבלים שנמתחו מהחוף ועד לאונייה. היא עגנה כמאתיים וחמישים מטר מהחוף, אורותיה כבויים, כדי שמשמר החופים לא יגלה אותה. שמה היה 'אף על פי כן'. זה היה שם סמלי — זמן קצר קודם לכן נתפסה אוניית המעפילים אקסודוס, ונוסעיה גורשו בחזרה לאירופה. השם 'אף על פי כן' נועד לשקף את מחויבותו של היישוב היהודי בארץ

162