פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

דמות היהודי החדש הארצישראלי ומי שמוביל אותם לחוף מבטחים. היא כנראה התאהבה בו, וליבה לא נתן לה להסגירו. נגררנו לנמל חיפה. התברר שמחנות המעצר בלטרון ובעתלית מלאים, והוחלט להעביר אותנו לספינות גירוש שייקחו אותנו למחנה מעצר בקפריסין. חלק מהאנשים פרצו בבכי וסירבו לרדת מהאונייה. ההרגשה הייתה כמו של משה רבנו, "כִי מִנֶגֶד ִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ ו ְָָה לֹא תָבוֹא" (דברים לב, נב). בירידה מהאונייה, לקחו מאיתנו את הפעקלעך, לקחו הכול, בלי לסמן, ומי שפתח פה, קיבל מכות. אוניית הגירוש נראתה כמו בית סוהר, החלונות ומרפסת הסיפון היו מסורגים כדי שלא נקפוץ למים. ירדנו לבטן האונייה, חבורה של אנשים מלוכלכים, מותשים ומדוכאים. כנראה עוררנו את רחמי הצוות, כי זמן קצר אחרי שהפלגנו, ירדו אלינו מלצרים וכיבדו אותנו בתה עם חלב, ביסקוויטים ושוקולד, כאילו אנחנו בבית הבראה. לא אכלנו כבר כמה ימים, מאז יום כיפור, החבר'ה התנפלו על השוקולד ועד מהרה התחילו להקיא. אני לא אכלתי, רק שתיתי, ובכל זאת הרגשתי קצת בחילה. יצאתי למרפסת הסיפון המסורגת, האוויר הטוב והבריזה הנעימה הרגיעו אותי, ונרדמתי. ), עיר נמל לחופו המזרחי Famagusta התעוררתי בפמגוסטה ( של האי קפריסין. ברכת 'ברוכים הבאים' שלנו הייתה חיפוש בעירום בבניין המפקדה. מי שהיה לו כסף, התבקש למסור אותו תמורת קבלה. לשיינדל היו מטבעות זהב עתיקים מתקופת הצאר, חמישיות ועשיריות רובל, שהיו שווים אז הרבה כסף (חמישה רובל זהב היו שווים בערכם לשתי לירות שטרלינג). החלטנו לנסות לשמור אותם אצלנו. שיינדל דחפה כמה מטבעות לחתיכת סבון, החביאה אותה בשיערה, והידקה בעזרת סיכות ראש. אני החבאתי מטבעות אחדים בנעליים, כיסיתי אותם בגרביים, ועברתי את

166