פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

צודקים, אבל אם הכול יתבצע כשורה, וההצבעה באו"ם תעבור, תקום מדינה יהודית בלי שפיכות דמים. עדיף להתפשר על גבולות מאשר להילחם. אבל..." הוסיף ואמר, "אנחנו יודעים שזה לא יעבור בשקט. ואם נצטרך להילחם, נילחם על גבולות נכונים יותר, שטובים לנו". קול לא היה האורח היחידי. בכירי היישוב היהודי בארץ ישראל הגיעו לעודד אותנו, ובהם גולדה מאיר (אז, מאירסון), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ולימים ראש ממשלת ישראל. אורח מכובד אחר היה סינדי סילברמן, חבר פרלמנט בריטי, שהיה יהודי ופרו־ציוני. הוא היה חביב מאוד, והתעניין לדעת איך החיים במחנה. קיבלה שיינדל אישור לעלות ארצה. 1947 בסוף דצמבר הבריטים נתנו את הסכמתם לקבל את כל מי שעדיין לא מלאו לו שבע־עשרה. שיינדל הייתה גבולית, בת שבע־עשרה ותשעה חודשים, אבל המייג'ור של המחנה, אנגלי טוב לב, הסכים להעלים , ולפני שנפרדתי משיינדל, 65 עין. הצעירים הועברו למחנה נתתי לה תמונה שלי ועל גבה כתבתי: "תמונה זו ביני לבינך לאהבת נצח". תחלוף יותר משנה עד שנשוב וניפגש. את הכרזת במאי 14 , העצמאות של מדינת ישראל, בתאריך ה' באייר תש"ח , שמעתי בקפריסין. דמעות עלו בעיניי למשמע בן גוריון 1948 המכריז: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". חשבתי על בני משפחתי הי"ד ועל המחיר הכבד ששילמנו כדי להגיע לרגע מאושר זה. למחרת ההכרזה תקפו צבאות ערב את המדינה הטרייה, וכולנו עקבנו בדאגה אחרי מלחמת העצמאות שלנו.

168