פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
תעדו הרות
המלצה מהמורה לחשבון. "תלך ותחזור אלינו עם אבא", נשלחתי כלעומת שבאתי. לאבא הייתה רק שאלה אחת: "יושבים שם בלי כובעים?" וברגע שהודיתי שכן, הסתיים הדיון. "מחר תבוא ותגיד לי שלומדים גם בשבת", אמר לי בקול שקט, אבא אף פעם לא הרים את קולו, "לא בא בחשבון". הבנתי שהסיפור אבוד. הסתובבתי כל הקיץ באפס מעשה, ואבא שהבחין במצוקתי מצא פתרון. "נדברתי עם יהודי אחד שבזמנו התפללתי איתו", הודיע לי, "עכשיו הוא ראש ישיבה, ואתה תתחיל ללמוד אצלו". לא משך אותי ללמוד בישיבה. באותה תקופה הרביתי לקרוא ספרים, ולא רק מארון הספרים היהודי אלא מכול וכול, מ'עלובי החיים' של ויקטור הוגו ועד 'משפטו של שעיר לעזאזל' מאת מנחם מנדל בייליס. מה פתאום ישיבה עכשיו? אבא לא הכריח אותי, "תתחיל, תנסה", הציע לי, ומתוך כבוד שמעתי בקולו. לקחתי את החשמלית ונסעתי לישיבה. מצאתי שם כשבעה או שמונה בחורים בני גילי. פתחנו את הגמרא והתחלנו בשיעור. בהפסקות הקשבתי בסקרנות לסיפוריהם. התברר שכולם כפריים שהגיעו ללודז' כדי ללמוד מפי הרב. הם היו מלוכלכים ורעבים, ומכיוון שלא היה להם היכן לגור, העבירו את הלילות בעבודות שמירה. בין השיעורים לא הפסיקו לדבר על אוכל. יום אחד הספיק לי, וכשחזרתי הביתה באותו ערב הודעתי לאימא שאני לא חוזר לישיבה. אבא לא היה בבית כל השבוע, הוא סייר ביערות כדי לרכוש עצים, ורק כשחזר לקראת סוף השבוע, סיפרה לו אימא שעזבתי. מרוב כעס הוא לא דיבר איתי שלושה שבועות. לא ויתרתי, היה לי ברור שהישיבה הזאת לא בשבילי. כדי שאבא יירגע מכעסו, הייתי הולך כל בוקר לבית הכנסת ומארגן לעצמי שיעור בלימודי קודש. בבית הכנסת שלנו היה בית מדרש על שם יצחק מאיר כץ, עשיר בספרים, ובחורים רבים נהגו ללמוד שם.
17
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker