פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

. כדי לקנטר אותה, 5 שנקר, והלאה לרחוב ראשון לציון מספר נהג לומר לה: "ועד הקהילה, גירושין" (בבית ועד הקהילה, שם נישאו, שכנה גם הרבנות הראשית). מהילדים לא חסכו מאומה, לימודים, חוגים ותנועת נוער, והיו גאים מאוד בהצלחתם. משה לא היה אדם מאמין, ומאז השואה חזר ושאל: "איפה היה אלוהים?" יפה הייתה עונה לו: "טאטעניו (אבא'לה), יש אלוהים, עובדה שהוא השאיר אותי בחיים כדי לפגוש אותך". מתוך כבוד להוריו, ולמען ילדיו ונכדיו, הקפיד משה לשמור על המסורת ולציין את חגי ישראל ומועדיו. משה שמר על קשר חם עם שארית הפליטה מבני משפחתו: אחיו יצחק, גיסו יהודה אולשיצקי ובני הדודים, שרה גרליץ, יעקב זילברשטיין והוולוכים. הגיס יהודה אולשיצקי נישא בשנית וקרא לבתו רבקה (על שם אימו), בדיוק כמו לרבקה'לה הקטנה שנרצחה בשואה. בן הדוד יעקב זילברשטיין היגר לקנדה, ומשה נסע לבקרו ושמע ממנו פרטים על מותו של אחיו יעקב. יצחק, באשה והלה נשארו בלודז'. הלה נישאה לסופר פולני גוי בשם זביגיניב נוביצקי. נולד להם בן יחיד בשם מאריק. אדק נישא ליהודייה בשם קרינה, ובעליית גומולקה עלו ארצה עם בתם הבכורה הניה. כאן נולדו שני ילדיהם ה'צברים' נתן ואיילת. משה זכה להיפגש עם יצחק, באשה והלה עוד כמה פעמים, כשנסע עם יפה לביקור בפולין, וכשיצחק ומשפחתו הגיעו ארצה לבקר את אדק (באחד מביקורי המולדת, גויס יצחק לתת ייעוץ לתעשיית הגרביים הארצישראלית). המפגש האחרון עם הלה התקיים בלודז' , כשמשה לקח את הנכדים למסע שורשים. משה 2009 בשנת בן התשעים ושלוש הדריך את הנכדים בסיורים רגליים בלודז' ובחמיילניק, כשזיכרונו צלול, וסיפוריו מרתקים ומלאי חיים. את סיפור חייו המלא סיפר למצלמה בסדרת מפגשים עם יהודה

172