פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
אליי נער אחר, "נדמה לי שהפלת כאן כסף", אמר לי והצביע על כמה מטבעות שהיו פזורים מימין. "זה לא שלי", השבתי, מתחיל להבין את ההוראות שקיבלתי מהבוס. הסתובבתי, ומאחוריי ארבו שני נערים, מוכנים ומזומנים לחטוף את החבילות ברגע שאתפתה לקום לאסוף את הכסף ש'הפלתי'. בין השליחויות הצלחתי לעבוד קצת על המכונות, וכעבור חודש תפסתי את הפרינציפ והשגתי לעצמי משרה חלקית בבית חרושת אחר. שילמו לי גרושים, אבל עצם העובדה שאני עובד ומרוויח כסף הייתה בשבילי דבר גדול. המשכתי ללכת לבית הכנסת בוקר וערב, אך כעבור כשנה וחצי, כשהיקף המשרה שלי עלה, ונדרשתי להתייצב בבית החרושת כבר בשש בבוקר, הפסקתי להגיע לבית הכנסת בבקרים. המתפללים דווקא ציפו ממני להעלות הילוך. "מוישה, צריך לנסוע לרבי בשבתות", חזרו ואמרו לי. "אני לא יכול", הצטדקתי, "אני עדיין מתלמד, בקושי מרוויח, אין לי כסף לדמי הנסיעה". הרבי התגורר בעיירה מרוחקת למדי, מזרחית לוורשה, ודמי הנסיעה הלוך ושוב היו כעשרים וחמישה או שלושים זלוטי. החבר'ה שלמדו איתי בבית המדרש הציעו לי הלוואה, אבל כל העניין לא נראה לי בכלל. למה לי לבזבז את זמני ואת כספי כדי לראות את הבחורים מרקדים סביב הרבי? מנהגי החסידות לא משכו אותי, לא הרגשתי צורך לקבל ברכה מפי הרב, והתחמקתי באלגנטיות. בעקבות זאת התחילו גם החבר'ה להתקרר, הרגשתי שאיני רצוי בבית הכנסת, והפסקתי להגיע לשם בכלל. גם את פאות הלחיים גילחתי, הן לא הלמו את הבחור החדש שהפכתי להיות. את הוואקום שנוצר מילאתי בקריאה, ואת ספרי הקודש שזנחתי החליפו מגזינים ועיתונים. בלעתי אותם בשקיקה, והמצב הפוליטי המורכב הלך והתחדד, הלך והתבהר לי.
20
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker