פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
המיתון. אברהם ויקותיאל, שני האחים שניהלו את העסק, כינסו את הצוות והודיעו שאין ברירה אלא לקצץ במשכורות. "או שנקצץ במשכורות", הבהירו, "או שניאלץ לפטר חמישים אחוז מהעובדים". בלית ברירה הסכימו העובדים לקיצוץ. האחים קיצצו גם לעצמם במשכורת, ממאה וחמישים זלוטי לשבוע למאה זלוטי בלבד. משכורתו של אבא קוצצה ממאה זלוטי לשבוע לשבעים וחמישה זלוטי בלבד. משכורותיהם של העובדים הזוטרים, הפועלים הפשוטים שסחבו את העצים לרכבות, קוצצו רק במעט. הן היו נמוכות מאוד ממילא, והפועלים התקיימו בדוחק. רבים מיהודי לודז' נאבקו אז על פת לחם. נוסף על המשבר , שהיה עדיין בשיאו והשפיע על כלל 1929 הכלכלי העולמי של תושבי פולין, ליהודים היו בעיות משל עצמם. בניגוד לפולנים ולגרמנים, שעבדו שישה ימים בשבוע, נאלצו היהודים להתפרנס מחמישה ימי עבודה בלבד. בימי ראשון, השבתון הנוצרי, לא יכלו לעבוד כי בפולין היה אסור לפתוח את בתי העסק, ומי שעשה זאת נשפט ונקנס. ואילו בשבתות לא יכלו לעבוד כי רובם היו שומרי מסורת. רק העשירים המשיכו להתעשר כדרכם. התעשיינים היהודים השיגו אצל הרבי שטר מכר מיוחד, שלפיו בית החרושת שלהם שייך לגוי בשבתות, וכך יכלו להמשיך לייצר ולהרוויח כסף. אבל את הפועלים היהודים לא רצו להעסיק. "למה שלא תעסיקו פועלים יהודים?" נשאלו, ותשובתם המקוממת הייתה: "מה זאת אומרת? אני לא רוצה שיהודי יעבוד בשבת". אלפי יהודים הסתובבו בעיר בלי פרנסה בגלל אטימותם של התעשיינים היהודים. יהודי אחד מבית הכנסת שלנו, שהתייאש מלמצוא עבודה אצל היהודים, הציע את עצמו לעבודה בבית חרושת של גרמנים. "האם תהיה מוכן לעבוד בשבת?" שאל אותו המנהל. בלית ברירה השיב שכן, אבל ביקש לעבוד במשמרת שנייה כדי
26
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker