פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

העשה וצל ם יעמשנ

ריק, ורק כמה איכרים חצו אותו בריצה, מזדרזים לשוב הביתה ובידיהם ארגזים עמוסי פרי. במנוסתם הפילו כמה פירות, והללו התגלגלו והתפזרו על הכביש. יחזקאל הזדרז לאסוף כמה אגסים והתחיל ממלא את כיסיו. "חַזְקֵל, מה אתה עושה?" גערתי בו, "זה מסוכן!" והוא ענה: "מה איתך? לא אכלנו כבר יממה, צריך לאכול". מה שנכון נכון. התיישבנו בתעלה, וכל אחד מאיתנו אכל אגס אחד או שניים. האגסים היו זריקת אנרגיה, המשכנו לצעוד בכוחות מחודשים. העצירה הבאה הייתה בעיר סוכצ'ב ), הנמצאת כשישים ק"מ דרומית־מערבית לוורשה Sochaczew ( ). דבר ראשון הלכנו להתרענן בנהר. Bzura על גדת נהר הבזורה ( אחר כך חיפשנו מאפייה פתוחה וקנינו כיכר לחם. "נדמה לי ששלושה ק"מ מכאן יש בית חרושת למשי סינטטי", אמרתי ליחזקאל, "חוֹדָקוֹב שמו". בתעשיית הגרביים נהגנו להשתמש במשי מתוצרתו. ואכן, זמן קצר אחרי שיצאנו מסוכצ'ב, הגענו לכפר קטן ובו שילוט המכוון לחודקוב. מצד שמאל ראיתי את בית החרושת המוקף עצים. "נעשה כאן הפסקת צוהריים", הצעתי. התקרבנו לבית החרושת, מצאנו פינה מוצלת והתיישבנו לאכול את הלחם ושאריות האגסים. השעה הייתה שלוש או ארבע, נשכבנו על האדמה והתמסרנו לשמש המלטפת. השלווה הופרה באחת, כשעל הכביש הראשי, שעד כה היה ריק למדי, הבחנו בתנועה ערה: עגלות עמוסות לעייפה וכלי רכב צבאיים ואזרחיים. בעקבות השיירה הגיע להק גדול של מפציצים גרמניים, רבים מכדי לספור, שחגו מעל ראשינו כמו ציפורי טרף. השיירות בכבישים שימשו מטרה קלה לטייסים הגרמנים, שלא היססו להנמיך טוס ולירות באזרחים בנשקם האוטומטי. לא היה לאן לברוח. אנחנו היינו מרוחקים כמאתיים או שלוש מאות מטר מהכביש, והספקנו לתפוס מחסה מתחת לאחד העצים. הזבנג

37