פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

שהגיע היה אדיר. הכנסתי את ראשי לאדמה והרגשתי את הזיעה הקרה מטפטפת לכל אורך עמוד השדרה שלי. למזלנו, הפצצה נפלה לתוך האדמה הרכה, וכך לא ספגנו רסיסים. ההפצצה נמשכה ונמשכה, ורק כשהתחיל להחשיך, בסביבות שש וחצי, חזר השקט. יצאנו לכביש, ושום דבר לא הכין אותנו למראות האיומים: בתי הכפר הרוסים, ועל הכביש זרועים הרוגים ופצועים, חיילים ואזרחים, פולנים ויהודים, גברים, נשים וילדים. מכל עבר נשמעו זעקות "הצילו" ו"ישו הטוב". מי שיכול היה לעמוד על רגליו, ברח, ורק הפצועים נותרו על מקומם, גונחים ובוכים, והיד קצרה מלהושיע. על הכביש עמדה עגלה עמוסה בניירת וכסף מזומן, ואיש לא התעניין בה. כולם רצו רק לברוח. גם אנחנו הזדרזנו להסתלק מאזור האסון. הלכנו בקצב מהיר כל הלילה, וכשהבוקר האיר הגענו לפרברי ורשה, לרחוב וולסקה ). הסתכלתי סביבי, זו הייתה שכונת עוני עלובה. אף Wolska ( אחד לא חיכה לנו שם, לאזרחים הממושמעים שנקראו אל הדגל. מה עשינו? שאלתי את עצמי, למה רצנו? השכל התחיל לחזור למקום, אבל מאוחר מדי, אנחנו כבר בוורשה, וצריך לחשוב איך להסתדר בעיר.

38