פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

בוורשה המותקפת

)1939 בספטמבר 29-8(

" בוא נלך למרכז העיר", ניסיתי לדרבן את יחזקאל המותש. "אני חייב לנוח", ענה לי בקול חלוש, "אני לא מרגיש את הרגליים". התיישבנו לנוח, כשאני מתלבט לאן ללכת, מאמץ יהודי ורשה, כשלושים 360,000 את מוחי, מנסה להיזכר אם מבין אחוז מתושבי העיר, יש איזה אחד שאני מכיר. ש ל מ ה ל ו י! נזכרתי לפתע בחברי לתנועה. כשביקר בזמנו בלודז', נקשרו בינינו קשרי ידידות. הוא הזמין אותי לבקר אותו אם וכאשר אזדמן לוורשה, ואף נתן לי את כתובתו. רגע, הוא גם כתב לי מכתב, נזכרתי, ועל המכתב הייתה רשומה הכתובת. אבל עזבנו את לודז' בחיפזון, בלי לחשוב, בלי לתכנן, בלי שכל, בוודאי בלי לבדוק את כתובתו של מכרי היחידי בבירה. הכתובת צצה במוחי . היו לנו כמה 3 ) מספר marianska מאליה: רחוב מריאנסקה ( גרושים בשביל החשמלית, אבל החשמלית לא פעלה. התחלנו ללכת לכיוון מרכז העיר ברחובות הרחבים, שהיו מנוקדים פה ושם בבתים הרוסים, חלקם עדיין מעשנים. היה שקט יחסית, לא היו הפצצות מהאוויר, אבל מפעם לפעם הייתה הפגזה של ארטילריה. הלכנו לאט ובזהירות, ידענו שלא רק פגיעתו הישירה של הפגז מסוכנת, אלא גם מטר הרסיסים שבעקבותיה. בהנחיית העוברים והשבים הגענו סוף סוף לבניין המבוקש.

39