פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
בשער הבניין הייתה לוחית עם שמות הדיירים, ומצאתי בה את משפחת לוי מרדכי. "קומה שלישית באגף הימני", הכרזתי בגאווה, שמח על שזיכרוני לא בגד בי. "אני לא מסוגל לעלות במדרגות", נאנח יחזקאל והתיישב, כמעט קרס, על יד השער. עליתי לקומה השלישית ונקשתי בדלת. "שלמה בבית?" שאלתי את האישה מסבירת הפנים שפתחה את הדלת. "מי אתה?" שאלה. "שמי משה, אני ידיד טוב של שלמה, ברחתי מלודז'". אימו של שלמה הזמינה אותי להיכנס, "שלמה איננו, אבל הוא אמור להגיע עוד מעט". סיפרתי לה שלמטה מחכה אחי, שאינו מסוגל לעלות, והיא שלחה איתי שניים מילדיה שעזרו לי לסחוב את יחזקאל במעלה המדרגות. היא הכינה לנו תה, ותחקרה אותנו איך עברה עלינו הדרך. בצוהריים הגיע בעל הבית, יהודי עם זקן ופאות. "מי אלו?" שאל את אשתו, ומשהבין מי אנחנו, ושהגענו כדי להישאר, אמר לנו: "אתם יודעים, היום יום שישי, צריך להתכונן לשַׁבָּת". דירתם של בני משפחת לוי הייתה קטנה למדי, ומההוֹל (חדר המבואה) נפתחו דלתות לחדרים. מרדכי, אביו של שלמה, הכניס אותנו לאחד החדרים, שם עמדה גיגית מהבילה עם מים חמים, ולידה סבון ולבנים להחלפה. "עליכם להתרחץ ולנוח", אמר, ובחיוך הוסיף: "בתנאי שהגרמנים יאפשרו לכם..." אחרי שהתרחצנו הוא הכניס אותנו לחדר אחר, חדרון, ובו מיטות מוצעות לשינה. האירוח הלבבי חימם את ליבנו — לב טוב אינו מבחין בין דתיים ללא־דתיים. נשכבנו במיטות, השקענו את ראשינו בכריות הפוך הרכות, ונרדמנו מייד. כעבור עשרים דקות העירו אותנו. ישנו חזק כל כך, שאפילו לא שמענו את ההפגזה. ירדנו במהירות למרתף, ועד כניסת השבת הספקנו לטייל בין הדירה למרתף עוד פעמיים או שלוש. זו הייתה השגרה החדשה בוורשה, שהופצצה והופגזה יומם וליל. ההגנה
40
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker