פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

הינפ הת ניש יריע

את בתי הכנסת כנקמה ביהודים שפוצצו את פסלו של קוֹשְצ'וּשְקוֹ )ֹ, הגיבור הלאומי הפולני. הכול ידעו כי הגרמנים Kościuszko ( עצמם פוצצו פסל זה, שהיה בבחינת סמל, וכי הם עצמם הציתו את בתי הכנסת. התחלתי לשאול את עצמי מה יהיה. בנובמבר חויבנו 4־ הגזרות נחתו על ראשינו חדשות לבקרים. ב בנובמבר עודכן הצו, ובמקום 17־ לשאת סרט שרוול צהוב, וב זאת חויבנו להצמיד לבגדינו טלאי צהוב בצורת מגן־דוד, מצד ימין, מלפנים ומאחור. גם הרעב הלך והכביד. עקב המצב הקשה חזרה חנה הביתה עם בעלה יהודה ובתם רבקה'לה בת הארבע, וכעת היו לנו עוד שלושה פיות להאכיל. האופים היהודים כבר לא קיבלו קמח, וכל בוקר התחיל בחיפוש נואש אחר מאפייה פולנית שבה נוכל לקנות לחם. הפולנים האנטישמים, שרבים מהם היו רעבים בעצמם, היו מגרשים את היהודים מהתורים למאפיות. הגיעו מים עד נפש. בבתים לא היו אז מים זורמים, ובכל חצר נמצאה באר של מים מתוקים. בחצר שלנו הייתה באר משוכללת עם מנוע. יום אחד התקלקל המנוע, ונאלצנו להתחיל ללכת לבאר הידנית שבקצה הרחוב. מעבר לכביש עמד בית של יהודים, שגם בחצרו הייתה באר משוכללת עם מנוע. למה בעצם שלא אשתמש בה? חשבתי לעצמי. הלכתי לשם ושני דליים בידי, שאבתי מים, וכשעמדתי לצאת ניגשה אליי הבלבוסטה, "מי נתן לך רשות לקחת מהמים שלנו?" צעקה עליי, חסמה את דרכי וניסתה לשפוך את המים שבדליים. "אני עדיין לא הרמתי יד על אף אחת", אמרתי לה ברוגע, "אל תכריחי אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות. את לא רואה נכון את המציאות. הבית הזה כבר לא שלך, ואת מתעקשת לשמור על המים". היא זזה הצידה בשתיקה ואפשרה לי לעבור. חזרתי הביתה.

55