פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

במטרה לקחת אותנו לתחנת המשטרה בלוניניץ, אבל הצלחנו לברוח ממנו. קפצנו על הרכבת ללחווא, שכבר התחילה בנסיעה, ומובן ששוב לא שילמנו. בשבע או שמונה בערב עצרנו בלחווא. "איפה נמצאת העיירה?" שאלתי עגלון יהודי שהמתין על יד תחנת הרכבת. "שבעה ק"מ מפה", ענה, "אם תשלם לי, אקח אותך לשם". "את מי אתה צריך בלחווא?" התעניין נער כבן חמש־ עשרה שעמד בסמוך. "את אחי", עניתי לו, "שמו יצחק דמבסקי". חיוך התפשט על פניו. רבים מתושבי לחווא השכירו אז חדרים לפליטים, והתברר שיצחק ומשפחתו מתגוררים בביתו. נסענו יחד בעגלה, וכשהגענו, בדיוק סיימה המשפחה את ארוחת הערב. באשה הגישה לי צלחת צ'ולנט (חמין) שחום וריחני, וישר הרגשתי בבית. סידרו לי חדר אצל השכן, סוחר יהודי, שם קיבלתי מיטה רכה עם מצעים לבנים, התרחצתי, ונרדמתי כמו מלך. אבל לא ישנתי שנת מלכים... באמצע הלילה העירו אותי עם פנס המכוון לעיניים: "מי אתה?!" זו הייתה המיליציה המקומית, שחשדה בכל הזרים. "אני פליט", השבתי וחזרתי לישון. למחרת הלכתי עם יצחק לחפש עבודה. כספי הלך ואזל, ואת הזלוטי הבודדים שנשארו לי המרתי לרובלים — המטבע שהונהג במזרח פולין מאז הכיבוש הרוסי.

66