פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
עד שמונה בערב". הגענו למשטרה, למחלקת הפספורטים, ונרשמנו בתור. כשהגיע תורנו, קמנו. "אי אפשר שניכם יחד, נכנסים אחד אחד". יצחק נכנס והסביר לפקיד במה מדובר. "אחי הגיע מאורל והוא מחפש עבודה. אמרו לו שהוא צריך להירשם אצלכם". "את זה עושים רק בבוקר", הסביר לו הפקיד, "שיביא פספורט ופתק מבעלת הבית וימלא טופס בקשה". הלכנו לבעלת הדירה, אחי הציג אותי בפניה, וכנראה מצאתי חן בעיניה כי היא רשמה לי את הפתק בלי בעיות. למחרת חזרתי למשטרה וחיכיתי רבע שעה בסך הכול, עד שהגיע תורי. "בשביל מה באת?" שאל אותי המנהל. "באתי לגור אצל אחי ולעבוד במקצוע שלי". "תן לי את הפספורט", הורה לי, והסתכל בו בעיון. "תחכה בבקשה בחוץ". חיכיתי בחוץ עשר דקות שנדמו כמו נצח. "משה דמבסקי", קרא בשמי והחזיר לי את הפספורט. פתחתי אותו, הסתכלתי ולא ראיתי שום חותמת. מה עושים? האם סודי נחשף? פחדתי לחזור אליו וניגשתי לאחת הפקידות. "הייתי אצל המנהל", הסברתי לה, "הוא החזיר לי את הפספורט בלי חותמת, ואני לא יודע מה לעשות". היא דפדפה בפספורט, "הכול בסדר", הרגיעה אותי, "הינה תראה!" היא הראתה לי את החותמת, שלא הייתה חותמת דיו אלא חותמת לחץ המטביעה תבליט על הנייר. אחר כך ביקשה שאתן לה את האישור מבעלת הדירה, נתנה לי שני טפסים למלא, ואחרי ששילמתי לה שלושה רובל עבור הבול, יצאתי לדרכי עם החותמת הנכספת. הידד, אני תושב סטלינגרד! אחרי הצוהריים הגעתי לבית החרושת והצגתי את האישור בפני המנהלת. "ראית כמה מהיר זה היה?" חייכה אליי, "אמרתי לך שזה קלי קלות". לא היה לה מושג כמה פרפרים היו לי בבטן. למחרת התחלתי לעבוד, ובין מכונות הסריגה המוכרות הרגשתי כמו דג במים. המנהלת הייתה אישה עממית ונחמדה, שדאגה לי
82
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker