פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
חבילה לחמיילניק
)1941 (ינואר עד אפריל
י צחק ואני כתבנו להורים שכעת אנחנו יחד והכול טוב. אימא הייתה מרוצה. מדי כמה שבועות הייתי שולח גלויה לחמיילניק. תמיד גלויה ולא מכתב במעטפה, כי אמרו שכך הצנזורה עובדת מהר יותר. רציתי לדעת מה שלום הוריי, אבל הייתי צריך לברר זאת בדרך מחוכמת. הצנזורה הייתה פוסלת כל מילת ביקורת כגון "הגרמנים רצחניים" או אפילו "המצב קשה". בין השורות השחלתי את המשפט "אשרי יושבי ביתך", מעין רמיזה כי בבית טוב יותר מאשר אצלנו בניכר. בתשובתו כתב אבא בין השורות את המילה "אשריכם". זה נכתב באותיות לטיניות, כמובן, כדי שהגרמנים יוכלו לקרוא. הם קראו בלי להבין, אבל אנחנו הבנו שהמצב לא טוב. במכתב אחר כתב אבא: "רזיתי כל כך, עד שלא תכירו אותי". שמענו שאפשר לשלוח חבילות לאזור הכיבוש הגרמני, והחלטנו לארגן חבילת מזון למשפחה. אבל מה נשים בתוכה? בחנויות המדפים ריקים. בוקר אחד שמענו שבחנות הכול־בו הגדולה ניתן להשיג חמאה, סוכר וסוכריות. זה היה יום ראשון, היום החופשי מעבודה ומלימודים, ויצאנו כולנו לחנות, יצחק, באשה, הלה ואני. רק אדק הקטן נשאר בבית. התור השתרע לאורך חצי רחוב, ואת .1,700־ מיקומך בתור כתבו על היד. המקומות שלנו היו באזור ה
84
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker