פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

אות חיים מיחזקאל

)1941 (מרץ עד יוני

ב אחד מימי מרץ, כחודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד בבית החרושת, קראו לי באמצע העבודה להגיע למשרד. מה כבר עוללתי? חשבתי לעצמי. "צלצלו מהמשטרה", אמר לי הפקיד, "עליך להתייצב בשמונה בערב בתחנת המשטרה שבאזור מגוריך". ואז רכן אליי ולחש באוזני: "זה מהנ.ק.ו.ד." כנראה עלו עליי, אמרתי בליבי, לקחתי איתי את יצחק, על כל צרה שלא תבוא, ובשמונה בערב התייצבתי בתחנת המשטרה. יצחק נשאר בחוץ, ואני נכנסתי פנימה. לא היה פקיד קבלה בכניסה, נכנסתי והצצתי בחדרים. אין נפש חיה. לפתע ראיתי גבר שוכב על ספסל בפינה ונח. "את מי אתה מחפש?" שאל. "הוזמנתי לכאן", הסברתי. "איפה אתה עובד?" הוסיף ושאל. במרץ". הוא קם ונעמד, "בוא 8־ "בבית חרושת לטריקו בשם ה איתי", הורה לי, הכניס אותי לחדרו, פשט את מעילו, ואז ראיתי שהוא לא סתם אן־קה־וה־דיסט, אלא אחד עם דרגות. "שב", הזמין אותי והציע לי סיגריה. "תודה, אני לא מעשן". הוא הוציא מהמגירה ערימה של ניירות והחל להמטיר עליי שאלות: בן כמה אתה? כמה אחים יש לך? איפה הם גרים ומה הם עושים? את התשובות כתב בשקדנות במחברת. הכרתי היטב את הריטואל מהרי אורל. הוא לא הסתפק בבני המשפחה המצומצמת, ותחקר

87