פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

אותי על כל הדודים והדודות ובני הדודים. להפתעתי, זכרתי את כולם, וכמה ילדים יש לכל אחד ואחת מהם. שמתי לב שהוא מתעניין במיוחד באחי יחזקאל, והייתה לי הרגשה שהזימון קשור אליו. לא היה לי מושג איפה יחזקאל. ההורים כתבו מתישהו שהוא יצא מהבית בדרכו אלינו, וזה היה סימן שהוא ברח, אבל באותו זמן הרוסים כבר לא אפשרו לזרם הפליטים לחדור לשטחם ושמרו על הגבול בקפדנות. השוטר החזיק אותי עד חצות, ולבסוף החתים אותי על פתק שבו אני מתחייב לא לספר לאף אחד על מה דיברנו. "אפילו לא ליצחק", הדגיש, "הכול נשאר בינינו". יצאתי והופתעתי לראות את יצחק מחכה לי בחוץ. הוא ישב שם ארבע שעות בליל חורף קר של חודש מרץ. "זה בגלל שדאגתי לך", הסביר. הלכנו הביתה ובדרך סיפרתי לו הכול. כעבור שבוע זומן גם יצחק למשטרה, והסיפור חזר על עצמו. באפריל הגיע מכתב מיחזקאל. על המעטפה נרשמה כתובת .) Zhytomyr השולח: בית הסוהר של הנ.ק.ו.ד. בעיר ז'יטומיר ( ידענו שהעיר נמצאת בחבל ווהלין, בצפון־מערב אוקראינה, ומכאן שיחזקאל הצליח להתגנב לשטחי הכיבוש הרוסי. במעטפה היה פתק קטן כתוב בעיפרון בכתב ידו: "אני מרגיש טוב. תודיעו להורים. בבקשה תשלחו לי מזון, רצוי שומן, ואם אי אפשר, אז תשלחו כסף". הלכתי היישר לדואר, רשמתי כמה מילים, צירפתי מאה רובל ושלחתי לכתובת שעל המעטפה. חיכינו, חיכינו, חיכינו, והלב השתולל מדאגה. יחזקאל היה חולני ורגיש, איך הוא יעמוד בתנאים של בית סוהר? בילדותנו, כל נסיעה לסבא וסבתא בחמיילניק הפילה אותו למשכב. גם במסענו המשותף לוורשה הוא חלה, הן בהלוך, הן בחזור, ושכב חודש ימים עם חום גבוה. בזמנו אימא ואני טיפלנו בו, והיה גם רופא, מי מטפל בו כעת?

88