פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
בשירות הצבא האדום
)1941 (אוגוסט עד נובמבר
ב סוף אוגוסט קיבלתי זימון להתייצב בלשכת הגיוס. נוּ שוֹיְן. זה לא מה שפיללתי לו, אבל לא היו לי תלונות. יש מלחמה נגד גרמניה הנאצית, האם החיים שלי יקרים יותר משל כל אחד אחר? הגעתי ללשכת הגיוס, ואת מי אני רואה שם? את באווניק. ברוסיה כמו ברוסיה דבר ראשון לקחו לנו את הפספורטים. התייבשנו שם מהבוקר עד אחרי הצוהריים, לא נתנו לנו מים, וגם לא הרשו לנו לצאת החוצה לקנות משהו לשתות. אחרי הצוהריים הובילו אותנו לתחנת הרכבת, כאלף וחמש מאות מגויסים טריים, שפוזרו בכעשרים קרונות. חיכינו בתחנה כמה שעות בלי לזוז, ורק בלילה התחילה הרכבת לנסוע. לאן נוסעים? לא ידוע. ומתי נגיע? לא ידוע. נסענו לילה ויום, יום ולילה, עד שהרכבת נעצרה. הגענו לאוקראינה, קרוב מאוד לחזית. אם חשבנו לרגע שיציידו אותנו בנשק, הובהר לנו שזה לא יקרה. השמועות סיפרו על מאות אלפי חיילים רוסים שנכנעו לגרמנים ומסרו את נשקם, וסטלין היה זהיר. פרט לכך, היו לו תוכניות אחרות בשבילנו. תפקידנו בכוח היה לחפור עמדות הגנה. הוליכו אותנו לשדות ונתנו לנו כלי חפירה. נתנו לנו גם מנת לחם, אבל באותם רגעים לא יכולנו לחשוב על אוכל, היינו עסוקים בלהבין איפה אנחנו נמצאים ביחס לחזית. באופק נראו
90
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker