יעקב רוזנטל

ותקופה קצרה אחרי זה הוא התחתן עם בת דודתי קרולין. הגענו גם 67 בגלל הבעיות הכספיות לקחנו הלוואות מכל מיני בנקים. תמיד היינו במינוס. בשנת לבנק אגודת ישראל. מאחר והבעיות של אבי היו גם שלי זומנתי לפגישה במשרדי הבנק. למזלי אחד המנהלים היה חברי מהצבא. דיברנו והוא ניסה להוציא ממני הבטחה לשלם את החוב ואני הלכתי סחור סחור ובסוף לא שילמתי כלום כי לא היה לנו כסף, רק חובות. חיפשנו עוד הלוואות והגענו גם לבנק המזרחי. בתקופה הזאת הייתה ביקורת חשבונות כל יום רביעי. הממשלה דרשה שהבנקים לא יסתכנו ולא יתנו יותר מדי הלוואות לאנשים כדי לא לסכן את יציבות הבנקים (אחרי שש שנים הבנק באמת "פשט את הרגל"). אבל הפיקוח על הבנקים לא היה מחמיר דיו. כל יום רביעי הייתי נכנס לסניף ו"מחזיר" את ההלוואה. נתתי צ'ק לכיסוי ההלוואה ומיד לקחתי הלוואה חדשה. לוקח את הכסף ומחכה ליום רביעי הבא וחוזר חלילה, כיסוי ההלוואה היה נרשם ביום העבודה הנוכחי ואילו ההלוואה הייתה מופיעה בספרי הבנק רק למחרת. כך לא היו רואים את החריגה בספרי הבנק. באחת הפעמים ניסיתי לרמות ונרשמתי בשם אחר אבל הפקיד אמר לי "לא צריך לרמות אני יודע מי אתה פשוט תמשיך לגלגל את ההלוואה" היה לי מאד לא נעים. דולר לשוויץ וכשהעניינים 20,000 בתחילת שנות השישים אבא טס לחו"ל והעביר בחשאי דולר מתוכם והביא אותם 19,000 התדרדרו והמצב היה ממש קשה הוא נסע בדחיפות לשוויץ ומשך חזרה ארצה בכדי לנסות ולדחות את הקץ אבל זה היה כמו לירוק על שריפה בניסיון לכבות אותה. למרבית האירוניה לאחר כמה שנים גם הבנק הזה בשוויץ פשט את הרגל וכשהגעתי שנים אחר כך למשוך את האלף האחרונים שלחו אותי לבנק אחר שהיה אמון על הליכי הפירוק של הבנק המקורי ובהסדר קיבלתי חמש מאות דולר מתוך האלף.

173