יעקב רוזנטל

את הרישיון. אני עצמי מעולם לא הייתי עד לצאתי מסמיאטיץ בגיל שתים עשרה בשום עיר גדולה. למדתי בבית ספר יהודי. דיברנו פולנית, אידיש ולמדנו גם בעברית. חברותי וחברי היו ברובם יהודים.. שלוש חברות מיוחדות היו לי, איתם ביליתי את רוב יומי. רבקה שגרה בבית עץ מתחת לגשר, אסתרקה אברבוך בת השכנים ממול, שושנה... הן היו חברותי הטובות, כמו אחיות. כשעליתי לארץ התכתבנו.. הן נשארו שם מאחור... את מה שקרה איתן במלחמה אני לא רוצה לספר... זיכרונם נצור בליבי... בכל ערב שישי היינו הולכות לאולם הראינוע. בפורים

אסתר ויוסף

היינו מתחפשות ופעם כשהיצגתי כשחקנית בהצגה שהעלנו במסגרת בית הספר, זרק לי אבא בונבונירה לבמה כתודה והוקרה על הופעתי. את טעם לשונות החתול משוקולד אני זכרת עד היום. במוצאי שבת לפנות ערב היינו מטיילות בשדרה הראשית היפה של העיירה, לבושות במייטב בגדנו. בקייץ התרחצנו בנהר הקאמיונקא שהיה שלוחה של נהר הבוג הגדול. העיירה שלנו ישבה על גדותיו. ברבורים לבני כנף שטו על פני המים הכחולים להשלמת הפסוטורלה שידע המקום. בחורף החלקנו בעגלה עם מחליקיים על מים שקפאו בשלולית גדולה שנוצרה במידרון שלייד הכנסיה. בחנוכה הייתי מדביקה ניגזרות נייר של חנוכיות על חלונות הזכוכית הכפולה. כשהיה מאוד קר הייתי פורסת מצעים מעל המשטח העליון של תנור האפיה הגדול וישנה עטופה בחמימותו. בחופשות הקייץ הייתי מבלה אצל סבתא וסבא בכפר או מוזמנת להצטרף לבילוי של ימים בדצ’ה הכפרית של השכנים. את בת המצווה שלי חגגתי עם חברתי הטובות בקניית ממתקים וחלוקתם לחברים ושכנים מתוך קערה גדולה ויפה. היו לנו בעיירה הרבה שכנים טובים וידידים. הורי היו מסבירי פנים, עוזרים לאנשים וחברותיים. אבא היה מספר סיפורים ובדיחות וכולם אהבו לשמוע ולשוחח איתו. לא פעם הייתה אמא זורקת לעברו באידיש, איצ’ה מאך אפס (עשה משהו)... כאשר שכח במהלך סיפוריו שצריך גם לעבוד. השכנים היו מתאספים בבתינו לאחר התפילה בבית הכנסת בשבת, אוכלים קיכל ומקנחים בכוסית, גם להדלקת נרות חנוכה היו מגיעים. יחסים טובים היו גם עם השכנים הגויים. הכומר היה ידיד המשפחה. כילדה יהודיה, האנטישמיות לא נגעה בי מעולם, ואף לא נשבה עם הרוח על פני העיירה. אבא היה חובב מוסיקה. היה לו אוסף מכובד של תקליטים. מוסיקה קלסית ופירקי חזנות שהיה נוהג להשמיע במוצאי שבת, בפטפון חדיש שכמובן היה צריך לסובב הידית כדי שצליליו יבקעו מתוך השפופרת הגדולה שלו. הפטפון נבנה על גבי ארונית יפה ובתוכה מקום לתקליטים." אני זוכרת את האנשים, את החנויות ובתי המגורים שנבנו צמודים כארבעה צלעות של ריבוע שהקיף את מרכז העיירה. אני זוכרת את המבנה הגדול המרובע שעמד איתן במרכז העיירה, שכלל חנויות בקומת הקרקע ודירות בקומה העליונה. בתווך המבנה חצר גדולה. דלתות גדולות וחזקות סגרו על ע" י נסיכה פולנית מבית ברניצקי שהיתה ממשפחת בעלי 17 פתחים. קראו לו "המבצר". נבנה במאה ה הקרקע, להגנה על היהודים מפני התנכלויות וסופות רעות. בית הכנסת – בניין אבן יפה בסיגנון קלסי אומרים שגם אותו בנתה הנסיכה לאחר שהיהודים הסכימו שתסדר דרך גישה לבית חולים בבעלותה שעבר מעל לבית הקברות שלהם. אני זוכרת בברור בית מלאכה גדול למסמרי עץ, את החצר בה ארזו ומכרו גיזרי עצים לחימום, הדואר וכמובן בית הספר העיברי "קדימה" שבו למדתי. הלימודים היו

224