יעקב רוזנטל

בפולנית ועברית. זוכרת שכללו גם את ביאליק ושלום אש. והיה גם בניין יפה של ראש העיר, גוי כמובן, שנבחר על ידי מושל המחוז. אבא איצ’ה היה אורז מידי פעם, חבילה נאה גדושת מעדנים ומביא כשי לראש העיר. האחרון היה אומר תמיד: באמת לא הייתה צריך... אבל אם כבר הבאתה שים פה בארון... הייתה פרנסה, האווירה בעיירה טובה, חיי חברה נעימים, אמא ואבא נפלאים, חיי ילדותי היו יפים." כאחוזה פולנית פרטית שהחכירה אדמה להתישבות של אנשים. רק 16 סימיאטיץ’ נוסדה במאה ה- סמוך למאה העשרים שונה מעמדה לעיירה פולנית. עד מלחמת העולם השניה היו מרבית תושביה יהודים. מצבם הכלכלי היה דחוק, פרט למספר מצומצם של יהודים אמידים שעסקו בסחר עצי יערות ובחכירת אחוזות. לא ידוע על פרעות, אך היו מידי פעם חרמות של השלטון הפולני, שקראו שלא לקנות אצל יהודים, דבר שפגע גם הפרנסתם של יהודי סימיאטיץ’. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה עקב שינוי פוליטי ברוסיה והאשמתם של יהודי פולין במצב 1905 היו רדיפות פוליטיות שהחלו במיוחד ב- שלא היה אהוד בחוגים מסויימים ברוסיה וגם בפולין. גם יהודי סימיאטיץ’ נפגעו, מה שהביא לגל של הגירה לאמריקה. רק מיקצתם של היהודים עלו לארץ ישראל. החלה מגמה של התחזקות הפעילות , ומנגד גם האנטישמיות שהיתה מורגשת לפני שאמי נולדה. 19 הציונית שהחלה עוד בסוף המאה ה במשפחתה היו שני מחנות, יעקב ויוסף הצטרפו לשומר הצעיר שמלאה תפקיד חשוב בהכשרת הנוער לציונות, ואילו צבי היה רוויזיוניסט. כיוון שיעקב היה מביא תוצרת לקבוצות ציוניות שגרו בקומונות, למדו חקלאות, התארגנו ופעלו לקבלת רישיון עליה לארץ ישראל (סרטיפיקט מטעם השלטון הבריטי ארצה. תמונה משפחתית בסטודיו של צלם 18 המנדטורי). הוא צורף לרשימה שבעטיה עלה בגיל צולמה למזכרת ביום עזיבתו של יעקב את סימיאטיץ . במשך כל ימי לימודי ואף בבגרותי דמיינתי את העיירות היהודיות בפולין בצבעים אפורים וקודרים. תמונות שהודפסו בסיפרי הלימוד הראו צריפים עלובים בשחור לבן . סרטים שראיתי, סיפורים ששמעתי וכמובן גם כל מה שידעתי על השואה, לא שיפרו את הדימוי. ההפתעה היתה ענקית!! "שרק לא יתנפלו עלינו ליסטים... " חזרה אמא שוב ושוב כשנסענו בטרנזיט עם נהג צמוד מהעיר וארשה מזרחה אל עיירת הולדתה סימיאטיץ. " אמא מאיפה המצאת את זה? מה פתאום שיצאו מהיערות שבצידי הכביש שודדים?" בימי נעוריה הדרכים לא היו בטוחות. שודדי דרכים היו מתנפלים וגוזלים מהנוסעים מזון וכל דבר ערך. הנסיעה היתה בסוסים רתומים לעגלות וחישוקי הגלגלים היו מקפצים על גבי הדרך הלא סלולה, וכך גם ליבות האנשים החוששים, עד שהיגיעו למחוז חפצם. נסענו אמא, עמוס הבן של יעקב, מלי אחותי ואני לביקור בעיירה. הדרך עברה בין 1996 באוקטובר שנת

225